השניים הגיעו לבית החולים לניאדו שבנתניה ומהר מאוד התברר כי לא מדובר בצירים מדומים, שלרוב מופיעים במהלך ההריון עקב התייבשות או מאמץ ממושך - אלא בצירים המסמלים תהליך של לידה. ג'סיקה הוכנסה לחדר יולדות, ובתוך שעות ספורות יצאה התינוקת הקטנה לאוויר העולם במשקל זעום של 840 גרם. מיד לאחר הלידה, הובהלה התינוקת למחלקת הפגים של בית החולים שם קיבלה את הטיפול הדרוש לגילה ומשקלה.
עוד ב-9 חודשים:
>> מה יקרה אם "יברח" לי בלידה?
>> משפטים מעצבנים שאסור להשמיע במהלך הצירים
>> איך יוצא תינוק? סיפורי לידה של נשים אמיתיות
אלא שאז ג'סיקה, קופאית בסופרמרקט, ואדוארד, פועל במפעל מתכת, מצאו עצמם במצב כמעט בלתי אפשרי: השניים לא צפו להיעדר מגרמניה לתקופה כה ארוכה, והיה עליהם להסדיר את חזרתם עם תינוקת הביתה – אך אמיליה בתם עדיין לא יכלה הייתה להשתחרר מבית החולים. לכן, ארבעה שבועות לאחר הלידה, משהחלימה ג'סיקה – נאלצו לשוב לגרמניה על מנת לסדר את כל העניינים הבירוקרטיים של ביטוח רפואי לבתם שנולדה מחוץ לגבולות גרמניה, כמו גם לרכוש ציוד לתינוקת שנולדה כאמור מוקדם מאוד מן הצפוי.
לאור העובדה שלהורים אין משפחה בארץ, בכל אותה העת בה שהו בגרמניה - היו אלה האחיות בפגייה שמילאו את החלל ונראה שזה נעשה בהצלחה יתרה. "אני בעצמי אמא והבנתי ללבם", מספרת לנו האחות אנג'לה ליאנסברג מהפגייה שבבית החולים לניאדו. "ההורים לא יכלו לראות אותה, וחשבתי שבכל יום שעובר - הילדה גדלה והם מפספסים את זה. בהתחלה שלחתי להם תמונות במייל, ואחר כך חשבתי לקיים איתם שיחת סקייפ. הם לא ידעו מה זה סקייפ, אז הסברתי להם, והתחלנו לתקשר. בכל פעם שעבדתי במשמרת ערב יצרתי איתם קשר. הייתי מלבישה את אמיליה הקטנה, וכל המשפחה בגרמניה הייתה מתאספת ורואה את אמיליה. רציתי לתת להם הרגשה שהיא בידיים טובות. הם היו מאד נרגשים ובכו".
"הייתי כמו אמא שלה. היה לי חשוב שתקבל את המגע האנושי"
"טיפלתי באמיליה בצורה קצת יוצאת דופן כי לא היה אף אחד לצידה", מודה אנג'לה. "הייתי כמו אמא שלה. נתתי לה חיבוקים, הרמתי אותה, דיברתי אתה וליטפתי אותה. היה לי חשוב שהיא לא תשכח את התחושה של המגע האנושי, זה חלק חשוב מאד מהטיפול בפגים".
ההורים חזרו השבוע לארץ, לאחר שנעדרו כחודש ובקרוב מאוד – אמיליה המתוקה ששוקלת כבר 2 קילו, תשוחרר מבית החולים והמשפחה המאושרת תשוב חזרה גרמניה. "אני בהחלט מעוניינת לשמור על קשר איתם, אם הם יהיו מעוניינים בכך. הסבתות בגרמניה כבר כתבו לי מכתב תודה עם ברכות", אומרת אנג'לה.