לפני כשנה וחצי הודיעו חוקרים שוודים כי בכוונתם להשתיל רחם של אישה בגופה של בתה, שנולדה ללא רחם.
המדענים התחייבו כי הניתוח יהיה זמין בתוך כשנה, ואכן, בסוף השבוע האחרון הושתלו לא רחם אחד, כי אם שניים, בגופן של שתי נשים בשוודיה.
ההליך בוצע למעשה פעמיים, כששתי אמהות תרמו ושתי בנות קיבלו את הרחם שבו גדלו, על מנת שיוכלו להביא לסבתא התורמת נכד במהרה בימינו. שמותיהן של התורמות והנתרמות לא פורסמו, אולם לפי גילן כנראה שלא מדובר באווה ושרה אוטוסון, שנחשפו בשמותיהן המלאים ובתמונתן בדיווח הראשוני על הכוונה לבצע את הניתוח המסובך.
טרם שבוצע הניתוח הוצאו מגופן של הנתרמות, שאחת מהן נולדה ללא רחם והאחרת איבדה את רחמה לאחר שלקתה בסרטן, ביציות, בהליך IVF רגיל. הביציות הופרו בזרעם של בני הזוג של המושתלות, והעוברים שנוצרו הוקפאו. בעוד כשנה, אם הכל יעבור כשורה, יהיו הרחמים החדשים מוכנים לשאת הריון, והעוברים יופשרו ויוחדרו לגופן של הנשים, בתקווה לסיים את ההרפתקה בשני תינוקות בריאים.
"הבחירה הזו מורכבת מבחינה נפשית"
בינתיים, ארבע הנשים: שתי האמהות התורמות והבנות הנתרמות – מתאוששות מהניתוח, אולם כאמור, רק בעוד כשנה יתחילו המושתלות בניסיונות להרות, ורק אז יוכלו הרופאים לדעת האם הניתוחים הצליחו.
על פניו, הבחירה באמהות כתורמות הרחם, חרף גילן המבוגר, נועדה להבטיח התאמה טובה יותר של הרקמות, על בסיס הדמיון הגנטי בין האם לבת. ואולם, מדובר בהליך לא פשוט מבחינה נפשית. אם כל תרומת איברים בתוך המשפחה היא כר פורה לסיבוכים וקונפליקטים, הרי שבניגוד לאונת כבד או כליה, הרחם הוא איבר טעון משמעויות, מיסטי כמעט, שכרוך בקשר עמוק עם עניינים כמו דימוי נשי ואמהות.
השתלת הרחמים, מיוחדת ומסעירת דמיון ככל שתהיה, היא חלק ממגמה עולמית של שימור הפוריות, והעדפתה על פני פתרונות כמו אימוץ או פונדקאות. בשנים האחרונות עולה שיעורן של הנשים הבוחרות להקפיא ביציות בגיל צעיר יחסית, כדי לשמור לעצמן את האופציה להרות גם בגיל מבוגר, וטיפולי הפוריות המשתכללים תדיר מותחים את הסף המקסימלי להורות עבור אמהות מבוגרות.
למעשה, השתלת שחלה, ניתוח שנשמע עד לא מזמן מופרך לא פחות מהשתלת רחם, כבר מבוצע בהצלחה, וברחבי העולם נולדו 22 תינוקות של נשים מושתלות שחלה. רוב הנשים מקבלות רקמת שחלה שלהן עצמן, שנשמרה עבורן בזמן שעברו טיפולים כימותרפיים כדי שלא לפגוע בפוריות שלהן, אולם אחד מהתינוקות הללו הוא הישג מדהים במיוחד, שכן השחלה שממנה נוצר הייתה שייכת בעבר לדודתו, אחותה התאומה של אמו. לפני חודשיים וחצי דיווח רופא אמריקאי בשם ד"ר שרמן סילבר כי השתיל בהצלחה רקמת שחלה אצל לא פחות מ-11 מטופלות שלו. ויש להניח כי בעתיד הקרוב ההליך יהפוך לנגיש יותר, ויאפשר גם לנשים שנחשבות כיום חסרות סיכוי להרות וללדת ילד ביולוגי להפוך לאמהות כפי שחלמו.
ניתוח מורכב, עם לא מעט סיכונים
"רחם הוא איבר שלא מושפע מהגיל, ולכן, תיאורטית – זה אמור לעבוד", ד"ר שי אליצור, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית בבית החולים אסותא רמת החיל. "מעבר לחששות כמו דחיית השתל, שקיימות בכל השתלה, הבעיה המרכזית בהשתלת רחם היא כלי הדם הרבים המובילים אליו, מכיוון שמדובר במערכת מסועפת שממלאת תפקיד מורכב מאוד במהלך ההריון. בניגוד להשתלת שחלות, שאפשר לעשות מרקמת שחלה של אותה אישה שתוצא מגופה ותוחזר אליו (כמו שנעשה במקרים של נשים שנאלצות לעבור טיפולים כימותרפיים) ולצמצם למינימום את הסיכון לדחיית השתל, אי אפשר להקפיא רחם מחוץ לגוף. גם כשמדובר בתורמת שחלה חיצונית, כפי שנעשה כבר כמה פעמים ברחבי העולם, הרי שמדובר באיבר קטן בהרבה ומורכב הרבה פחות, כך שההצלחה היחסית שמושגת בהשתלת שחלות עדיין רחוקה כשמדובר בהשתלות רחם".
"אחד הדברים שהופכים את כל העניין למורכב היא העובדה שמדובר בהליך ניסיוני", מנתחת ענת לוין-יעקבי, מטפלת משפחתית. "בניגוד לסיפורים הנדירים שמוכרים לנו, על אמהות שבחרו להיות הפונדקאיות של הבנות שלהן, כאן יש אלמנט של סיכון חיים. בנוסף, העובדה שמשתילים באישה את הרחם שהיא גדלה בו בלתי נתפסת, ויכולה לעורר בלבול. צריך לחשוב גם על המקום של הסבא/בעל, שבאותו זמן בתו ואשתו עוברות ניתוח כל כך מורכב, ועל ההשלכות הרגשיות שיהיו להליך עליו לאורך זמן. יש אפשרות שבה במשפחה הבת תיתפס כאגואיסטית, שבוחרת לסכן את בריאותה של האם עבור עצמה. מצד שני, העובדה שמדובר בהליך ניסיוני נותנת תחושת שליחות, ותחושת ההתגייסות המשותפת של האמא והבת יכולה לקרב ביניהן. לסיכום, אני יכולה לומר שייקח זמן עד שיוכלו לחקור מה באמת ההשפעות הרגשיות והמשפחתיות של ניתוח כזה, וכרגע ניתן רק לשער".