רגשות האשם האמהיים מתחילים מוקדם, עוד הרבה לפני הלידה: כל מצב רוח רע או בכי גורם להריונית להרגיש כאילו היא מחבלת בבריאותו של פרי בטנה במו ידיה ורגשותיה.
מחקרים שנערכו בעבר הראו קשר בין סטרס אמהי בהריון לקשיי למידה, בעיות בזיכרון ותסמינים התנהגותיים דמויי חרדה ודמויי דיכאון בקרב הצאצאים, וזאת בנוסף לאפקטים משניים, כמו עליית לחץ הדם האמהי כתוצאה מסטרס, שעלולה לגרום לסיבוכים אצל האם והעובר גם יחד.
אבל רגע לפני שאת מפתחת ייסורי מצפון, אפשר להירגע. מחקר חדש מגלה שלסטרס בהריון אמנם יש השפעה על העובר – אבל אפשר לנטרל אותה בדרך פשוטה ויעילה: פשוט באמצעות מגע פיזי אחרי הלידה.
מאמצים למצוא דרכים לצמצום השפעות הסטרס ההריוני
מדענים מאוניברסיטאות ליברפול ומנצ'סטר, בצירוף צוות מבית הספר לרפואה קינגס קולג' שבלונדון, מצאו כי מגע פיזי מרובה בשבועות הראשונים אחרי הלידה יכול לשנות ולרכך את האפקטי השלילי של סטרס הריוני על התפתחותו של התינוק בחודשי חייו הראשונים.
נקודת המוצא של החוקרים הייתה שורת עבודות מדעיות קודמות, שהראו קשר בין סטרס אמהי בהריון לקשיים התפתחותיים ורגשיים אצל התינוקות לאחר הלידה. בשנים האחרונות, ציינו החוקרים, המגמה כבר אינה להוכיח את השפעותיו של הסטרס, אלא למצוא דרכים שבהן אפשר למגר, או לכל הפחות לצמצם, השפעות אלו.
כדי לבדוק כיצד לנטרל את ההשפעה, הסתמכו החוקרים על נתון לפיו סטרס אמהי בהריון משנה את היכולת המולדת, הגנטית, של העוברים להתמודד עם קושי. למעשה, הסטרס של האם במהלך ההריון מקשה על התינוק להתמודד עם כל מצב מלחיץ בעתיד, ולכן מנמיך מאוד את סף התסכול שלו ופוגע בהתפתחותו הפיזית והרגשית גם יחד. באמצעות מחקר בבעלי חיים, הם הבחינו כי גורים שאמהותים נחשפו לסטרס (כמו רעש ואספקת מזון לא סדירה) במהלך ההריון, אולם זכו ליותר ליקוקים והתכרבלויות עם אמם לאחר הלידה ובשבועות הראשונים לחיים הראו פחות שימני מצוקה, גם כאשר התנאים הפיזיים בכלוב אמורים היו לגרום להם לחוש כך – וזאת בניגוד לגורים שחוו אף הם סטרס אמהי בעודם ברחם, אך לא קיבלו מאמם את המגע הפיזי האינטנסיבי שקיבלו הגורים בקבוצה הראשונה.
החוקרים נוכחו כי התפתחותם של התינוקות הייתה תקינה יותר ויכולת ההתמודדות שלהם הייתה יעילה יותר ככל שזכו למגע פיזי רב יותר מהאם, גם אם נחשפו לסטרס במהלך ההריון. לדוגמה, מצאו החוקרים כי תגובת הפחד של התינוקות בגיל שבעה חודשים (שכומתה באמצעות מדידת קצב הלב של התינוקות) לגירוי פתאומי הייתה פחותה ככל שזכו ליותר ליטופים מהאם במהלך בדיקות המעבדה שנערכו בשבועות הראשונים אחרי הלידה. בנוסף הראו התינוקות המלוטפים מדדי התפתחות טובים יותר משל חבריהם, שזכו לפחות מגע פיזי.
"יסייע לגבש הנחיות ברורות לגבי הטיפול בתינוק"
"אנחנו ממשיכים לעקוב אחרי התינוקות הללו, כדי למפות את השפעות המגע האמהי על ההתפתחות שלהם ביחס לסטרס שחוו ברחם", אמרה ד"ר הלן שארפ, ממובילות המחקר. "המטרה העיקרית שלנו היא לגבש הנחיות ברורות לאמהות שחוו סטרס בהריון, על מנת למזער למינימום האפשרי את ההשפעה שתהיה לכך על התינוקות שלהן".
"קשה מאוד לבודד את ההשפעה של סטרס אמהי על העובר, מכיוון שלא תמיד אפשר לדעת מה הגורמים הגנטיים שתורמים לכך, והאם הגורם החיצוני, שגורם לסטרס, משפיע גם הוא על האם ועל העובר", אומרת ד"ר ליאת גינדס, רופאת נשים ומומחית לאולטרסאונד. "עם זאת, ידוע שהוא גורם לאזורים מסוימים במוח לגדול פחות טוב, בעיקר אזור ההיפותלמוס, שאחראי בין היתר על ויסות מערכת העצבים. קשה להיות מאוד נחרצים על סמך מחקר אחד, אבל לא צריך מחקרים כדי לדעת שהדבר הכי חשוב לתינוקות הוא החיבוק של אמא שלהם. אפשר כמובן לבדוק בכלים מדעיים עד כמה משפיע המגע על תוצאות הסטרס, אבל בדומה לילד שנופל, מבקש נשיקה מאמא שלו ובאמת מרגיש שהכאב של המכה פוחת בזכות המגע שלה, כנראה שיש דברים שלא תמיד אפשר לכמת במעבדה".