לפני יותר מחמש שנים הכירה תושבת הצפון את ד', אזרח זר שעובד בישראל ומצוי בשלבים של הסדרת מעמדו כאזרח ישראלי. השניים החליטו להינשא בנישואים אזרחיים בקפריסין, וכעבור זמן קצר נולדה להם תינוקת. ד' טוען כי ליווה את אשתו במהלך כל ההיריון ועד הלידה, נכח עמה בבדיקות הרפואיות ותמך בה.
האם: היה לי קשר רומנטי עם גבר אחר
לאחר הלידה לא ציינה האם ברישומי משרד הפנים את זהות האב של בתה. למרות שחיה יחד עם ד', השניים נפרדו מספר חודשים לאחר לידת בתם. חמש שנים מאוחר יותר פנה ד' פנה לבית המשפט לענייני משפחה בחדרה, וביקש לקבוע שהבת שנולדה לאשתו היא בתו הביולוגית. המדינה תמכה בבקשתו, ודרשה מהאם לעבור בדיקת רקמות – במטרה לקבוע האם ד' הוא אכן אביה של בתה.
בית המשפט קבע מועד לבדיקת הרקמות, אך האישה לא הגיעה לבדיקה. פרקליטה טען כי היא עזבה את הארץ וכי היא מתנגדת בתוקף ש-ד' יוכר כאביה של בתה, היות והרתה לגבר אחר איתו היה לה קשר רומנטי במקביל ליחסיה עם ד'. לטענתה, המניע של ד' להכרה באבהותו הוא אך ורק רצונו לקבל תעודת זהות ישראלית בזכות הילדה.
השופט טל פפרני קבע כי טובת הילדה היא מעל הכל – כיוון שייתכן ובעתיד תרצה לדעת מיהו אביה הביולוגי. השופט הטיל על האישה 20 ימי מאסר וקנס של 10,000 שקלים בגין סירובה לעבור בדיקת רקמות, ובמידה והאישה תגיע לישראל היא תיעצר מיד.