"אני יודעת שלא הייתי צריכה להפסיק לקחת את התרופות"
תשעה חודשים חלפו עד שפגשה אלסנדרה את בתה לראשונה. אבל בניגוד לכל אמא אחרת, תשעת החודשים הללו לא היו הזמן שבילתה התינוקת בבטנה, אלא חודשי ייסורים שעברו מרגע שבו הוצאה בתה מגופה בניתוח קיסרי כפוי ועד שפגשה בה לראשונה. מיד בתום הניתוח, כשהיא מטושטשת מחומרי הרדמה ומתרופות פסיכיאטריות, הורשתה אלסנדרה לחבק את בתה לרגעים קצרים. רק אחרי מאבק משפטי בין לאומי זכתה לפגוש אותה לזמן קצוב במתקן של שירותי הרווחה הבריטיים. בינתיים נקפו החודשים, והתינוקת, ששמה עדיין אסור לפרסום, עדיין באנגליה. השבוע התראיינה אלסנדרה לראשונה ל"דיילי מייל", וסיפרה במילים פשוטות ונוקבות סיפור שפשוט אי אפשר להאמין שהתרחש במציאות.
"בית המשפט והעובדים הסוציאליים פלשו לגוף שלי", הטיחה אלסנדרה הדומעת בכתב ה"מייל". "הם פשוט גנבו את התינוקת שלי ממני. נעשה לי עוול נורא, ואני נאבקת לא רק כדי לקבל את בתי בחזרה – אלא כדי למנוע מנשים נוספות לעבור סיוט כזה בחסות החוק".
למרות התמוטטות העצבים שעברה וחודשי הסיוט שהגיעו אחריה, אלסנדרה זוכרת ומבטאת באופן רהוט את קורותיה מאז אותו יום שבו אושפזה במתקן פסיכיאטרי בניגוד לרצונה. "אני יודעת שלא הייתי צריכה להפסיק לקחת את התרופות שמאזנות את מצבי הנפשי, אבל חששתי שהן עלולות להזיק לתינוקת שלי, ולא רציתי לסכן אותה. נכון שזו הייתה טעות, אבל כשהתמוטטתי, השוטרים שיקרו לי במצח נחושה. הם ניצלו את הדאגה שלי לתינוקת, ואמרו לי שהם לוקחים אותי לבית החולים כדי שיבדקו מה איתה. רק בדיעבד התברר לי שלקחו אותי לבית חולים פסיכיאטרי, ללא הסכמתי. כשניסיתי לצאת משם, אחד העובדים במקום תפס אותי כל כך חזק ששעון היד שלי נשבר.
למחרת, אחד הרופאים רשם לי תרופה פסיכיאטרית לאיזון. כשהביאו לי אותה ראיתי שכתוב עליה בפירוש שהיא עלולה להזיק לנשים הרות ולעוברים, וסירבתי. הרופא הזהיר אותי שאם מצבי לא ישתפר יוציאו ממני את התינוקת – עכשיו אני כבר יודעת שבאותו זמן שירותי הרווחה היו בבית המשפט להוציא את הצו שיורה לנתח אותי. הייתה לי הרגשה איומה שעומד לקרות משהו נורא, והתחננתי שפשוט ישלחו אותי בחזרה לאיטליה".
"הורידו לי את הג'ינס ושמו עליי מסכת חמצן"
ב-24 באוגוסט, התממש הסיוט. אלסנדרה ביקשה לאכול ארוחת בוקר, ורק אז שמעה שעליה לצום, מכיוון שבאותו יום היא עתידה לעבור ניתוח קיסרי. "התחלתי לבכות, ותוך כדי הרגשתי את הילדה שלי בועטת בי מבפנים. היו עוד ארבעה ימים עד התאריך המשוער שלי, ההריון היה תקין ואני אישה בריאה פיזית – לא הייתה שום סיבה להכריח אותי לעבור ניתוח קיסרי, ובכל זאת זה קרה. התחננתי, צעקתי, אבל חמש אחיות הקיפו אותי והזריקו לי זריקת הרגעה, שמנעה ממני כל יכולת להתנגד".
מחדר הניתוח אלסנדרה זוכרת מקטעים מטושטשים. "אני זוכרת שהורידו לי את הג'ינס, וששמו עליי מסכת חמצן. החדר היה מלא רופאים, אחיות ועובדים סוציאליים, וכשהוציאו את הילדה שלי הניחו אותה עליי לכמה דקות. הייתי מאושרת לחלוטין, אפילו הנקתי אותה קצת, אבל אחרי פחות מחצי שעה פשוט לקחו אותה מהידיים שלי. אחרי שעתיים הביאו לי אותה שוב, אבל הפעם ביקשו שלא אניק. אחרי כמה דקות לקחו אותה ממני, ומאז לא ראיתי אותה יותר. אני לא יכולה לספור כמה פעמים ביקשתי שיביאו אותה אליי, אבל רק אחרי שלושה ימים אמרו לי את האמת: היא כבר לא הייתה בבית החולים, אלא אצל משפחה אומנת. פשוט גנבו לי את הילדה, ולא נתנו לי אפילו להיפרד".
בימים אלו נמשך מאבקה המשפטי של אלסנדרה, בניסיון להשיב את בתה לחזקתה. כעת נמצאת התינוקת אצל משפחת אומנה, ואם לא יתחולל מהפך של ממש בעמדת בית המשפט, תימסר לאימוץ קבוע.
>> במקום חיבוק של אמא, התינוק הוכנס למיטת קרח
>> אישה בחודש תשיעי מכה על בטנה בפטיש