מארי גורגרנס, אוסטרלית בת 35, רגילה ללידות מהירות. אף אחד מחמשת ילדיה לא השתהה יותר מדי ביציאה מהרחם, והיא מעולם לא בילתה יותר משעתיים בחדר הלידה. אבל הבן הצעיר שלה הצליח להפתיע אפילו אותה, כשנולד תוך שתי דקות בלבד.
יומיים לפני תאריך הלידה המשוער שלה, בשעה מוקדמת לפנות בוקר, הלכה מארי לשירותים, ומיד כשקמה מהמיטה הרגישה לחץ חזק בבטן. לאסלה היא כבר לא הספיקה להגיע, וכעבור שתי דקות ראשו של בנה בצבץ החוצה, בלידת בזק מסחררת. "הרגשתי שאני חייבת ללחוץ, וירדתי על ארבע במסדרון", שחזרה מארי. "צעקתי לבעלי שיבוא, אבל עד שהוא הגיע - ברודי כבר היה כולו בחוץ. לא כאב לי, אפילו לא לרגע".
גם אחיו הגדולים של ברודי לא בדיוק תקעו את אמא בחדר הלידה למשך יממות. מקס, הבכור, נולד 12 דקות אחרי שהגיעה לבית החולים. "הלידה של מקס דווקא כן כאבה לי, אבל הייתה מהירה מאוד. בכלל לא הייתי בטוחה שאני בצירים, אבל התקשרתי לבעלי בכל זאת - ופחות מרבע שעה אחרי שהגענו לבית החולים, כבר הייתי אחרי הכל. אווה, השנייה, הייתה הכי אטית, ולקח לה שעה וחצי (!) מרגע שהתחילו הצירים - אבל מכיוון ששוב לא הייתי בטוחה שאלו צירים, היא נולדה במכונית, בתוך שק מי שפיר שלם, וכך גם סיינה. מילה, הבת הרביעית, נולדה על רצפת חדר השינה שלי, אחרי כמה דקות של צירים, אבל באמת שלמהירות כמו של ברודי לא התכוננתי. החברים שלנו צוחקים עליי שאני יולדת במהירות שבה אנשים נורמלים מספיקים בקושי להתעטש".
מטבע הדברים, מארי מעולם לא פגשה באופן אישי את מחט האפידורל. "אין לי איזו אג'נדה של לידה טבעית או משהו - פשוט אף פעם לא היה זמן", היא מסבירה. "חוץ מהלידה של ברודי, שהייתה נטולת כאב, אני דווקא כן מרגישה את הצירים - אבל זה מאוד קצר, אז אני מסוגלת להתמודד עם זה. חברות שלי מספרות על לידות של 40 שעות, ואני די בטוחה שלידות כמו שלי עדיפות - אני רק לא בטוחה שאם יהיה לי ילד נוסף הוא יצליח לשבור את השיא של ברודי".
עוד ב-9 חודשים:
>> מדגמנת שרירי בטן בחודש שמיני
>> האם שימשה כפונדקאית לבנה ההומוסקסואל
>> איך זה מרגיש ללדת במקום בו את מיילדת?