הריון הוא כר פורה לתהפוכות נפש גם עבור מי שעד הבטא החיובית נהנתה מבריאות נפשית יחסית. אצל נשים בעלות רקע של דיכאון, חרדות או קשיים נפשיים אחרים, המצב הופך להיות מורכב בהרבה.
העובדה שחלק נכבד מהאוכלוסייה נוטל תרופות נוגדות דיכאון היא כבר מזמן לא חדשות מרעישות; הפרקטיקה של איזון תרופתי נחשבת לבטוחה ונפוצה מאי פעם, אבל מה עושים כשנכנס גם עובר למשוואה? איך שומרים על האם בקו הבריאות, ולא מזיקים לעובר עם תרופות פסיכיאטריות?
הנה כל מה שכדאי לדעת על תרופות, דיכאון והריון.
ציפרלקס זה טוב?
מה הסכנות האפשריות בנטילת תרופות נגד דיכאון בהריון?
אין הרבה מחקרים בנושא, אך ישנן תרופות כמו ליתיום, דפלפט, טקרטול ומייצבי מצב רוח נוספים שידועים כגורמים למומים, והשימוש בהם אסור בהריון. לעומת זאת, התרופות הנפוצות נגד דיכאון וחרדה נחשבות לא מסוכנות, ברמת ודאות גבוהה למדי. ישנו חשד מסוים, שטרם נחקר דיו, ולפיו תרופות מסויימות גורמות להפלות בשלבים המאוד מוקדמים של ההריון, לפעמים עוד לפני שהאישה יודעת על ההריון.
כמו כן, מחקרים מסויימים הצביעו על לידת עוברים במשקל נמוך יותר ובעלי היקף ראש קטן יותר, וכן הקדמת הלידה בכשבוע בקרב נשים שנטלו נוגדי דיכאון שונים. סיכון נוסף הוא הצורך ב"גמילה" של התינוק אחרי הלידה, מכיון שהוא הורגל ברחם למנות גדולות יחסית של התרופה. למעשה לא מדובר בגמילה של ממש, מכיוון שהתרופות אינן ממכרות, אולם לפינויין מהגוף יש תופעות לוואי כמו בכי מרובה או אפאתיה, הפרעות באכילה ובשינה ובמקרים נדירים מאוד גם בעיות נשימה. אם יש אפשרות, מתחילים את הגמילה כבר ברחם, על ידי הפחתת המינון לאם, ואם לא - פשוט עוקבים אחרי התינוק בפגייה למשך כמה ימים, כדי לוודא שהוא אינו מפתח תסימינים מדאיגים.
האם יש תרופות שידועות כמזיקות? וכאלה שידועות כבטוחות?
אפשר לחלק את נוגדי הדיכאון לשלוש קבוצות מבחינת האפקט על התינוק. עם הקבוצה הראשונה נמנות תרופות שכמעט בוודאות גורמות נזק, כמו סרוקסט וככל הנראה גם פרוזאק. בקבוצה השנייה נמצאות תרופות שנחשבות בוודאות גבוהה כלא גורמות לבעיות אצל העובר: לוסטרל וציפרלקס. ישנן תרופות שמשתייכות לקבוצה שלישית, שלא משתייכות לאף אחת מהקבוצות, ולגביהן פשוט אין מידע מספיק, כמו אפקסור ופבוקסיל. בכל מקרה, המחקרים העדכניים ביותר בתחום וההנחיות המדוייקות ביותר נמצאות במכונים הטרטוגניים, ומומלץ שהרופא המטפל יוועץ בהם לפני שהוא מתווה טיפול.
האם יש לכדורים השפעה בטווח הארוך?
בניגוד לחשש ממומים מולדים, שמתבהר ברגע שהתינוק נולד, כאן רמת האי וודאות גבוהה עוד יותר. מעבר להשפעה האפשרית של התרופה, אי אפשר להתעלם מההשפעה הגנטית והסביבתית שהתינוק סופג מאמו. בכל מקרה, חשוב ליידע את הצוות בחדר הלידה, וכן את רופא הילדים המטפל, אם האם נטלה תרופות נוגדות דיכאון במהלך ההריון, כדי שהמעקב יהיה מותאם לנתון הזה.
האם בתקופת ההריון נדרשת בהכרח הפחתה במינון תרופות נוגדות דיכאון?
לא, ולפעמים אפילו מעלים. על אנשי המקצוע המטפלים באישה לבצע ניתוח מעמיק של המצב, לשקול את הסיכון האפשרי של נטילת התרופות מול הסיכון הממשי שבהפסקתן ולהגיע לשביל זהב של מינון שיאזן אותה מבחינה נפשית אך לא יסכן את העובר.
מה הסיכון בהפסקת השימוש בתרופה בזמן ההריון?
מכיוון שהריון הוא תקופה מורכבת מבחינה נפשית, אצל אישה שסבלה בעבר מדיכאון אחרי לידה או מדיכאון באופן כללי הסיכון שבהפסקת הטיפול לא מבוטל. חשוב לדעת גם שמצב נפשי קשה של האם בהריון, בהיעדר טיפול, עלול לגרום לפגיעה בהתפתחות העובר, וכן לפגוע ביכולתו להתמודד עם מצבי סטרס וחרדה בהמשך החיים.
וכמובן, לא לשכוח שיחות עם פסיכולוג
פעמים רבות התרופות הן הטיפול היעיל ביותר כאשר נדרשת תוצאה מיידית. ועדיין, יש מקרים שבהם טיפול נפשי בשיחות, כמו טיפול דינמי קלאסי, או קוגניטיבי התנהגותי, יכול להיות יעיל מאוד. ההחלטה צריכה להיעשות בהתאם להיסטוריה של המטופלת (למשל, מטופלת עם היסטוריה של ניסיונות אובדניים, לא מומלץ לנסות איתה טיפולים לא תרופתיים). בכל מקרה, המעקב אחרי התפתחות תסמינים דכאוניים במהלך ההריון ולאחריו צריך להיות מאוד הדוק אצל נשים שטופלו תרופתית בעבר, גם אם מדובר במקרים קלים יחסית.
מה לגבי תרופות פסיכיאטריות בזמן ההנקה?
מינון התרופה שמגיע לתינוק דרך החלב נמוך בהרבה מהכמות שעובר מקבל ברחם. לכן, יש אפשרויות טיפול טובות ונרחבות במגוון תרופות. בהנקה פחות חוששים מפגיעה בהתפתחות כתוצאה מנטילת תרופות של האם, ויותר מתופעות לוואי, כמו כאבי ראש ומיחושים שונים. מכיוון שאלו ימים סוערים, לפעמים יש נשים שעוברות את ההריון ללא תרופות, אבל זקוקות לעזרה תרופתית אחרי הלידה, וחשוב להיות קשובים לנשים בימים הראשונים אחרי הלידה ולהפנות אותן לקבלת עזרה דחופה במקרה הצורך, כדי למנוע הידרדרות.
מי יכול לרשום נוגדי דיכאון לאישה הרה?
כל רופא בעל רישיון יכול לרשום כל תרופה שהיא. בפועל, עדיף כמובן שפסיכיאטר יאבחן את מצבה של האישה וירשום לה מינון מדויק של תרופה, לעתים בהתייעצות עם מכון טרטוגני, כדי להבטיח טיפול המותאם למצבה בצורה מיטבית.
סייעו בהכנת המדריך: ד"ר חגית קליגר, מנהלת המרפאה הטרטולוגית במרכז הרפואי ת"א; ד"ר מיקי בלוך, מנהל המרפאה לפסיכיאטריה אמבולטורית במרכז הרפואי ת"א; ד"ר ערד קודש, מנהל מערך בריאות הנפש בקופת חולים מאוחדת