"את היחידה שיש לה זוגיות טובה"
אצלי הקושי העיקרי הוא העייפות. מיי גאד, מאי נולדה יחסית קטנה והיא אוהבת לאכול כל שעתיים בערך, ביום ובלילה. רק עכשיו, כשהיא כמעט בת חודשיים, היא התחילה לישון יותר משעתיים רצוף. כיוון שאני מניקה, אני זו שקמה אליה בלילה כל הזמן. העייפות לא רק מקשה על התפקוד היום-יומי שלי, אלא גם על מצב הרוח. ומכאן, כנראה, באים הקשיים.
אני יודעת שאני יותר רגישה מבחינה הורמונלית (אף פעם לא בכיתי כמו שאני בוכה עכשיו כשאני רואה קומדיות רומנטיות), אבל אני לא מרגישה שאני קיצונית מדי במצבי הרוח שלי. ככה, לפחות, זה נראה לי; אולי יהב יחשוב אחרת. המזל הכי גדול שלי הוא שיהב בחופשת לידה יחד איתי: אני חייבת לציין שאני מאוד אוהבת את ה-stay home dad. זו ברכה לכל אישה אחרי לידה.
לאחרונה התרברבתי לחברה שלי שאיזה מזל שיהב כל כך devoted, וכמה הוא מפתיע אותי לטובה, והיא זרקה לי "את היחידה בין החברות שלי שיש לה זוגיות טובה". בכלל, מאז שנכנסתי להריון הרבה חברות שלי אמרו לי שנתתי להן תקווה. לא כך-כך ידעתי למה הן מתכוונות, עד שהבנתי שאני מסמלת עבורן את סינדרלה תוצרת 2014: אין אחיות חורגות ומכוערות, אבל כן מצאתי את הנסיך שלי.
תמיד רציתי זוגיות בריאה והרמונית. כשהחברות שלי הזהירו אותי שאני עלולה לאבד את בן הזוג שלי, נבהלתי. לגבי האמירה שרק לי יש זוגיות טובה, זו הצהרה לא נכונה: אני לא אומרת שהזוגיות שלי לא טובה, או שאנחנו לא מאושרים - אני אומרת שזוגיות טובה תלויה בנו וכל זוג יכול להיות מאושר עם קצת עבודה עצמית. הפילוסופיה שלי לזוגיות מוצלחת היא קודם כל להסתכל על עצמך. רגע לפני שאני מתעצבנת על יהב, ולא משנה על מה, אני עוצרת וחושבת איפה אני לא הייתי לא בסדר או מה אפשר לשנות בכדי לסדר את העניינים. זה נשמע פשוט וזה אכן לא מסובך, אבל זה דורש הרבה כנות ולא אימפולסיביות.
ואכן, מהרגע שמאי נולדה הזוגיות שלנו עמדה במבחן - ועדיין עומדת. זה מדהים עד כמה יצור כזה קטן דורש כל כך הרבה תשומת לב. אנחנו עוברים תקופה קשה, אבל ממש כמו שמלמדים אותנו בכיתה ו': עם שיתוף פעולה טוב, הכל הרבה יותר קל. יהב, באופן מפתיע, בחר להשתלט על עבודות הבית (שזה כולל בישולים, כביסות וקניות לבית) ואני מניקה. יהב עובד מהבית, בעיקר בלילות בגלל הבדלי השעות (טלפונים ואימיילים לארץ), ואני מניקה. יהב גם דואג כל יום להיות עם הילדה זמן איכות, ואני, סוף סוף, נחה מההנקה. נו טוב, זה אולי נראה כאילו שהוא עושה הרבה יותר ממני, אבל הנקה לאימהות מתחילות זו ממש עבודה במשרה מלאה.
יהב חייב היה לטוס לארץ, ואני ונשארתי עם מאי לבד
לא עבר יום בלי שדאגתי לפרגן לו ולהגיד לו כמה אני מעריכה את מה שהוא עושה בשבילי. אחד הדברים הכי חשובים בזוגיות הוא לא לקחת אחד את השני כמובן מאליו ותמיד להעריך ולהחמיא לבן הזוג, בעיקר אם הוא משתדל.
וכך היה עד לפני עשרה ימים: אני מניקה וקמה בלילות ויהב עוזר במהלך היום בכל דבר אפשרי. עד שיהב היה חייב לטוס לארץ, ואני ונשארתי עם מאי לבד - להיות אם חד הורית לחודש. זה הדהים אותי לגלות שאני, אותה הבחורה שעזבה את הארץ בגיל 22 ועברה לגור לבדה לגור בלוס אנג'לס כשהיא לא מכירה פה אף אחד, פוחדת היום להישאר עם תינוקת לבדה.
עוד לפני שהספקתי להתאפס על עצמי, ברגע שיהב טס, מאי עברה את קפיצת הגדילה הראשונה שלה: זה שלב שהתינוק נכנס להתקפת מנצ׳יס של כמה ימים. חוץ מהרצון לינוק כל שעה בערך, היא גם התנהגה כאילו לא קיבלה מספיק חלב וכועסת עליי. ההסבר הביולוגי הוא שהתינוק גדל ומתחיל לצורך יותר חלב, אז בכדי שהאם תייצר כמויות גדולות יותר של חלב הוא יונק יותר - ונותן פקודה לגוף האישה להגביר את ייצור החלב.
כל מה שיכלתי להגיד היה למה? למה עכשיו, דווקא כשיהב נסע? זה היה שבוע כל כך מעייף. הרגשתי שגם אני וגם מאי היינו מותשות. לפחות שכחתי מהחרדה והפחד שתקפו אותי להישאר איתה לבד. אבל אז, אחרי כמה ימים, הכל נרגע - והתחלתי ליהנות ממנה יותר ואפילו לישון יחד במיטה.
העצה שלי: זה עובר ממש תוך כמה ימים, תחזיקו מעמד. ולגבי זוגיות, תעזרו באבא של התינוק שלכם עד כמה שאפשר, אבל תנו לו לבחור את התפקידים שמתאימים לו. לכפות או לנג׳ס רק יוביל לריבים. ואל תשכחו לבדוק תמיד איך אתם יכולים לשפר את מערכת היחסים ולהחמיא אחד לשני.