להיות אישה בהריון בהוליווד, עיר הזוהר המלאכים והכוכבים, זאת ללא ספק חוויה מיוחדת. מדובר בעיר שכל הקלישאות נכונות לגביה: כמעט לכל מקום שתלכו אליו – יש להניח שתיתקלו בשחקן מוכר, בשלל מכוניות מפוארות ובנשים יפות ומתוקתקות שיושבות להן בבתי קפה לצד תיקי השאנל שלהן ששווים יותר משכר הדירה שלי. אין כאן הרבה מאוד נשים בהריון וכשאני מתהלכת לי, עם הבטן הגדולה שלי פה, אני מרגישה די שונה מהנוף, וזה ניכר. אני זוכה להרבה מאוד תשומת לב חיובית, זרים מחייכים לי ומחמיאים לי שאני ממש יפה בהריון ויתר ברכות.
הרבה שואלים אותי איך זה להעביר הריון פה ואיך הבדיקות בארה״ב שונות מאלו שבארץ? ובכן, כמו כל דבר גלאמרס בהוליווד, גם חווית ההיריון שלי, או נכון יותר - חווית האשפוז הראשונה שלי בבית החולים, נראתה כאילו נלקחה מתוך סצנה ב״האנטומיה של גריי״. זה קרה ממש בהתחלה. יצאתי לעשות קניות ליד הבית, ופתאום הרגשתי ממש לא טוב. התחלתי להזיע ולהקיא והבנתי שאני עומדת להתעלף. הצלחתי להתעשת לרגע, והתקשרתי לכמה חברות אבל אף אחת לא ענתה, אז החלטתי לחייג ל-911.
אחרי שישים שניות בערך, הגיעה יחידה שלמה להציל אותי: ראשון הופיע האמבולנס, אחריו מכבי האש ולבסוף משטרה. לא האמנתי שכל הטררם הזה היה בשבילי. צוות של שמונה גברים יצא לו מהמכוניות והחל לצעוד לקראתי. חשבתי שאני חולמת: תארו לכם חבורת גברים שריריים במדים, והם באים להושיע אותי. הראשון שניגש אלי והחל לטפל בי נראה ממש כמו ד״ר מקדרימי. אחרי שהרמתי את הלסת מהמדרכה מהשוק של כמה יפה וחלומי הוא - הצלחתי למלמל לו שאני בהריון. אין, אין על הוליווד.
אחר כך הם לקחו אותי לבית החולים. אושפזתי פעמיים. בפעם המדוברת הזאת בשל התייבשות, הפעם השנייה הייתה כשתקפו אותי צירים מוקדמים. יצא לי "לבלות" בחדר פרטי בבית החולים עם טלוויזיה, שירותים ומקלחת צמודים כששתי אחיות לא עוזבות אותי, ועוד רופא שגם הוא נראה כמו דוגמן (מי מלהק אותם כאן ללימודי רפואה, מי?), והראה לי הרבה חמלה מהרגע שהוא גילה שאני לבדי בעיר הגדולה הזאת. אין ספק שהשירות והתנאים היו מצוינים אבל אל תחשבו לרגע שהם ניתנו לי בגלל הבטן היפה שלי. כל אלה עלו לי כמו החופשה הכי יוקרתית שלא הייתה לי מעולם בתאילנד. אחרי שקיבלתי את החשבון, כמעט התאשפזתי שוב רק הפעם בגלל התקף הלב מהמחיר. מזל שיש לי ביטוח רפואי.
לעוד כתבות בתשעה חודשים:
>> בפעם הקודמת: שלי ורוד מבסוטה סוף סוף מהשינויים בגוף שלה
>> איך האמהות שינתה את הסלבס בהוליווד?
הריון יפה לך: הצטרפי לעמוד הפייסבוק של תשעה חודשים
ומה קורה בשוטף, כלומר בימים בהם אני לא עושה צרות? ובכן, מבחינת בדיקות הריון, טכנולוגיה רפואית ויחס של רופאים אני מרגישה ברת מזל. אומרים שישראל היא מעצמה של פוריות וזה נכון. אבל אני שמחה לומר שגם כאן משקיעים. ד״ר לב, הרופא שלי מההתחלה, הרגיע אותי והסביר לי שאמנם על הנייר אני בת שלושים וחמש וכביכול נמצאת בקבוצת סיכון גבוהה לנשים בהריון אבל כיוון שאני בריאה - הוא הרגיע שאין סיבה לדאגה. בתחילת ההיריון פה, הולכים לרופא פעם בחודש, ובשלבים מתקדמים יותר – אני מבקרת פעם שבועיים למדדים. בביקור האחרון שלי, ד"ר לב היקר, אפילו שלח לי אותי לשיננית, כי הוא טוען ששיניים נקיות ושימוש במי פה מונעים לידה מוקדמת.
לא ידעתי שהקופאית בסופר היא מומחית להריון
אז מה בכל זאת שונה כאן מבארץ? ובכן, האנשים. כשהייתי בחודש חמישי, קפצתי לביקור בארץ וגיליתי מהר מאוד כמה "מומחים להריון" מסתובבים בכל רגע נתון. כולם תחקרו אותי ללא הרף: על הבדיקות שעשיתי שם ולמה לא עשו לי את הבדיקה הזו או אחרת, ואם אני לוקחת את הוויטמינים הנכונים ומה אני אוכלת. היי, היו גם כמה מלצריות שהגדילו ראש וסירבו להגיש לי מנות מסוימות כשהבינו שאני בהריון, ואיך אפשר כמובן בלי יועצי המין שמיהרו להסביר שסקס מביא ללידה מוקדמת, אז מוטב שאפנים זאת.
אבל רגע, זה לא נגמר. אחרי שקיבלתי הרצאה שאני אמורה להעלות רק עשרה קילוגרמים במהלך ההיריון, קיבלתי גם את מתקפת האמונות התפלות שלא ידעתי כלל על קיומן: כך למשל הבנתי שאסור לי, בשום צורה, לרכוש מראש פריטים לתינוקות מחשש למזל רע; השם ישמור אותי אם אומר שהיא יפה; ואל תשאלו אותי לשם שחשבנו לקרוא לה (טוב, האמונה היחידה שבא אני כן מאמינה).
פעם ראשונה שנכנסתי להתקף חרדה. אחרי שבוע בארץ, רצתי ליהב עם כל הפרטים האלה בהיסטריה: "אולי משהו לא בסדר עם ההיריון שלי? אולי פספסתי איזה בדיקה ולמה השמנתי כל כך הרבה, והוויטמנים, מה אם הם לא טובים לי?״. יהב שיתף פעולה וקבענו תור לרופא מומחה בארץ רק לוודא שהכול בסדר. עשינו סקירת מערכות מרגשת במיוחד, הדוקטור ענה לי על כל השאלות והרגיע שהכול כשורה ותחת שליטה.
חזרתי להוליווד מאושרת, רגועה ומדושנת עם קצת יותר קילוגרמים. אבל היי, הרופא אמר שזה בסדר. הבנתי שככה זה בתרבות שלנו. כל אמא או חברה או זרה מוחלטת הופכות להיות רופאות. השאלה היא למה צריך להלחיץ כל הזמן? אני למדתי להקשיב לרופא. ומילה לכולם: די כבר להפיץ את האמונות התפלות האלו והמיתוסים. איך שאני רואה את זה – זה כמו נבואה שמגשימה את עצמה. אם לא נדע שהם קיימים – הם לא יתממשו. ובכל זאת, אל תשאלו אותי איך אני עומדת לקרוא לעוברית הקטנה שלי.