בישראל לא צריך להיות בהריון כדי לגרור תגובות שוביניסטיות. נדמה שכל יציאה לכביש או ישיבה בעבודה היא מאבק מגדרי, אבל יש נשים שבחרו מקצועות שבהם ההריון – נקודת השיא של הנשיות – פשוט לא יכול לעבור בלי להכות גלים.
שש נשים בעלות מקצועות הכי פחות שגרתיים, שעברו הריון מאתגר במקצוע מתאגר לא פחות, מספרות על החוויה.
דנה בוקבוזה, לוחמת אש: "עבודה מבצעית עד אמצע ההריון"
דנה בוקובזה, לוחמת אש בת 30 מאשקלון, היא אמא לשלושה ילדים – כולם נולדו בזמן עבודתה. "בהריון הראשון שלי הייתי נורא נרגשת ולחוצה, עוד לא ידעתי למה לצפות ואיך אני ארגיש. איך שגיליתי על ההריון רצתי למפקד, וביקשתי לעבור לעבודות מנהלה. יצאתי לחופשת לידה רגילה, וחזרתי לעבודה. למזלי יש לי המון עזרה מחמותי, ולכן אני יכולה להמשיך לעבוד רגיל, אז חזרתי די מהר לעבודה מבצעית".
בהריון השני, עם זאת, דנה כבר הייתה מנוסה יותר ומספרת שהעיזה יותר. "המשכתי לעבוד מבצעית עד חודש שישי. מה שכן, השתדלתי תמיד להיות מאחורה, לתפעל את המשאבה, כדי לא לשאוף יותר מדי עשן".
התגובות של הקולגות היו נלהבות והיא אומרת שהפתיעו אפילו אותה: "אני האישה היחידה בצוות, והגברים ממש שמחו לשמוע על ההריון, וכמובן עזרו לי בכל מה שיכלו. בניגוד למה שאפשר לצפות, שכבאים יהיו מאצ'ואים כאלה, הם אבות בעצמם, והם מכבדים ומבינים אותי ברמה שרק יכולתי לחלום עליה. האנשים שהגענו לכבות אצלם שריפות לא ממש ראו שאני בהריון ולכן אני לא זוכרת איזו תגובה מיוחדת, אבל לא צריך בטן - עצם זה שאת בחורה מעורר צחוקים ותשומת לב בעבודה מסוג כזה".
סרן ירדן שוקרון יפרח, מפקדת בגדוד חילוץ והצלה: "מסע כומתה בסוף חודש שישי"
סרן ירדן שוקרון-יפרח, מפקדת פלוגת לוחמי חילוץ והצלה בגדוד שחר, היא האישה הראשונה ששירתה בתפקיד כזה. "במצבי חירום הגדוד אחראי לחילוץ נפגעים, כמו באסון ורסאי או רעידת האדמה בהאיטי. בשגרה אנחנו תופסים קווים כמו כל גדוד אחר", היא מספרת. "בערך חצי שנה אחרי שהתחלתי את התפקיד גילינו, בעלי ואני, שאני בהריון. אני מודה שהתחלה הייתי קצת מבולבלת: מאוד אהבתי את התפקיד ואת הצבא, ומצד שני בחיים לא הייתי חושבת להפסיק את ההריון".
כשסיפרה למפקד שלה על ההריון, הוא אמר שיהיה בסדר, ושלא תהיה בעיה מבחינתו לשלב בין השניים. "כשסיפרתי לסגל, כולם מאוד התרגשו ושמחו בשבילי, ואמרו לי שהגיע הזמן שאתרום קצת לעצמי ולמשפחה שלי, אחרי כל כך הרבה זמן שתרמתי לצבא. הייתי בתפקיד עד חודש שביעי, ואז יצאתי ללימודים. בינתיים הספקתי לעשות עוד ילד, בהפרש של שנה וחודש – זה הזמן, כי מיד בסוף הלימודים אני חוזרת לתפקיד".
ירדן מציינת שההתחלה לא הייתה חפה מקשיים. "בתחילת ההריון, עוד לפני שידעתי עליו, הייתי עייפה בטירוף. הייתי בטוחה שזה בגלל התפקיד, ואפילו חשבתי שאולי יש לי מחלת הנשיקה. הייתי יוצאת הביתה פעם בשבועיים, ונרדמת לימים שלמים. גם לא יכולתי לשתות קפה, הייתי בטוחה שהקפה בבסיס מקולקל".
חשוב לציין שירדן לא קיבלה הנחות בשל מצבה המיוחד. "עשיתי הכל כמו כולם, כולל מסע כומתה בסוף חודש שישי - אני חייבת להודות שמסע כומתה זה כלום לעומת האמהות, צריך לעשות כתבה על מי שיולדת ומגדלת ילדים, ולא על מי שעושה מסע כומתה. ברור שהייתי בכושר גם קודם, וכמו שספורטאיות ממשיכות בפעילות, אני המשכתי בתפקיד שלי. הגוף שלי רגיל, וזה לא היווה בעיה".
שריתה אביזמיל, מנהלת תחנת דלק: "הלקוחות נדהמו"
שריתה אביזמיל, מנהלת תחנת דלק TEN בעפולה, ילדה לפני חודש. בזמן שנשים אחרות מקיאות את נשמתן מבדל קצהו של ריח החביתה של השכן, שריתה דילגה בין משאבות הדלק. "אני טיפוס שלא מסוגל לשבת במשרד, וחייבת כל הזמן להסתובב בחוץ, לבדוק שהכל בסדר, לעזור למתדלקים".
שריתה מספרת שעובדת ההריון שלה הצליחה להפתיע פעם אחר פעם את הלקוחות. "הם הופתעו כל פעם מחדש לראות אותי, עם הבטן הענקית הזו, מתדלקת, מרימה מכסי מנוע ומתנהגת כמו כל המתדלקים שלי", היא נזכרת. "בגלל שכל הקולגות שלי גברים אני רגילה לקבל יחס מיוחד, אבל בהריון לא הייתי סתם מיוחדת, הייתי פשוט מלכה. לא נתנו לי לעשות כלום, דאגו לי, שמרו עליי וכל הזמן התעניינו אם אני בסדר, איך אני מרגישה".
למרבה ההפתעה, אדי הדלק לא התנגשו עם בחילות הבוקר. "כמובן שביררתי, ומבחינה רפואית אין סיכון בשאיפת האדים בזמן ההריון. למזלי הריח לא עשה לי בחילה, אחרת הייתי בבעיה רצינית".
שחר אלתרמן, כדורסלנית: "במשחקים הבנות נזהרו לא להיתקל בי"
שחר אלתרמן, בת 26, היא שחקנית כדורסל במכבי חדרה, וילדה את בנה הבכור באוגוסט. "גיליתי על ההריון בתחילת העונה. שיחקתי אז בהפועל ת"א, ויש לי רק מילים טובות: המאמן שלי פרגן לי, וגם החברות לקבוצה, אבל אני הייתי פשוט בשוק. יכול להיות שמצב אחר הייתי פורשת לנוח, אבל נוצר מצב של מיעוט שחקניות בקבוצה – אם הייתי פורשת, הבנות לא היו יכולות להמשיך לשחק, ולכן החלטתי להמשיך".
שחר מספרת שהבטן יצאה לה מאוחר, רק בחודש שישי, כך שהספיקה לסיים את העונה שהסתיימה חודשיים קודם לכן. "בגלל שתחום כדורסל הנשים בארץ מאוד מצומצם, די מהר כולם ידעו על ההריון שלי. השחקניות האחרות התחשבו בי, נזהרו לא לפגוע לי בבטן ולא להיתקל איתי יותר מדי. בהתחלה חששתי, אבל מתוך דאגה לקבוצה ואמון בבנות האחרות החלטתי להמשיך. כמובן ששיחקתי פחות פיזי, הרבה פחות טוב ואינטנסיבי מהרמה הרגילה שלי, אבל עשיתי את הכי טוב שיכולתי בהתחשב בנסיבות".
הבן הקטן של שחר לא מגלה בינתיים עניין מיוחד במקצוע של אמא: "בינתיים יצא לו להיות במגרש רק פעם אחת, ולהיבהל נורא מהבאזר, שמזמזם בסוף כל התקפה. לרוב האימונים בערבים, ואבא שלו שומר עליו. מצד שני, גם בעלי גבוה, והבן שלנו כבר שבר את כל הגרפים של טיפת חלב, כך שאולי כן יש עתיד בתחום".
רובי מאייר-אדלשטיין, שחקנית רוגבי: "בגלל האימונים נכנסתי לשמירת הריון"
ואם כדורסלנית בהריון גוררת הרמות גבה, אפשר רק לדמיין אילו תגובות מקבלת שחקנית רוגבי – אולי ענף הספורט הכי פיזי אחרי אגרוף. באופן מפתיע, רובי מאייר-אדלשטיין, שחקנית בקבוצת "חזירות הבר של חיפה", מספרת שביחד איתה היו לא פחות מחמש שחקניות הרות נוספות בקבוצה, שנאלצה לשאול שחקניות מקבוצות אחרות כדי למלא את השורות.
"הרוגבי לא מאוד מוכר בארץ, אבל זה משחק מאוד פיזי. אם צריך לעצור מישהי עוצרים אותה, בכל מחיר, גם אם היא ואת נמרחות על הדשא. גיליתי שאני בהריון אחרי משחק,שבו נפלתי, נפלו עליי וחטפתי כמו שצריך", היא נזכרת.
מרגע שידעה רובי על ההריון הפסיקה עם האימונים, אך המשיכה לרוץ ולעשות כושר. "זה היה מצחיק, כי כאמור היינו כמה הריוניות בקבוצה באותה תקופה. כל הזמן צחקנו שאנחנו הולכות לשירותים עם כל הקפה של המגרש. אך יחד עם זאת, בשבוע 28 נכנסתי לשמירת הריון בגלל צירים מוקדמים, והפסקתי גם עם הכושר, כדי לא ללדת לפני הזמן".
מישר אורטל חדד, סוהרת בכלא גברים: "האסירים חשבו שאהיה רכה יותר בהריון"
מישר אורטל חדד, בת 34, נשואה ואמא לשני ילדים, היא מנהלת אגף עצורים בבית הסוהר צלמון. את הכלא עזבה רק כדי ללדת, ונשארה בתפקידה ממש עד סוף ההריון.
"בהחלט הייתי מודעת לסיכונים. העבודה שלי אינטנסיבית, וכוללת בין היתר מגע עם אוכלוסייה של עבריינים אלימים, עצורים בחשד לרצח ועבירות קשות אחרות, אבל מכיוון שאני מיומנת ומוכשרת בטיפול באסירים, ויש איתי צוות שמיומן ומוכשר גם הוא, לא חששתי, וידעתי שגם בהריון אוכל להתמודד".
בעוד שהקולגות לא ממש התרגשו מההריון, שכן לדברי אורטל יש לא מעט נשים הרות בשירות, האסירים בהחלט ראו בהריון הזדמנות. "האסירים תמיד יותר עדינים עם נשים, זה קוד התנהגות מקובל אצלם, כך שההריון לא שינה מהבחינה הזו. אבל הם כן ראו בו צוהר לסחיטה רגשית מסוימת, וחשבו שבגלל ההריון אני אהיה רכה יותר. בעיקר עצורים שהגיעו בפעם הראשונה, ועצורים קטינים, אמרו לי דברים כמו: 'גם את אמא, גם לך יש ילדים', אבל כמובן שזה לא עזר להם".
עוד היא מספרת, שסוד ההצלחה לשלב בין ההריון והעבודה נעוץ בהפרדה ביניהם, עד כמה שאפשר. "בגלל שאני צריכה לשדר ביטחון לצוות שלי, אפשר להגיד שממש הדחקתי את ההריון בעבודה. את כל הרגשנות, ההורמונים, הכבדות – הכל חיכה לבית, ובעבודה הייתי כרגיל. בעצם, חוץ מדבר אחד: מחודש חמישי, סוהרות רשאיות להגיע לעבודה על אזרחי".