"הדבר הראשון שרציתי לעשות כששמעתי הבוקר שסיון בהיריון הוא לחבק אותה חזק ולהגיד לה שמותר לה להישבר", אומרת לנו לקריף היום ומתארת את הימים הלא פשוטים העוברים עליה מאז החל המבצע. "מאז שהתחילה הלחימה הלילות הם כבר לא אותו הדבר, המחשבות רצות, יש דאגה לחיילים ולמשפחות שלהם - ובעיקר לנשים שלהם שמחכות להם בבית. במשך היום אני דבוקה לשידורים בטלוויזיה ולכל עדכון שיש, והלב פשוט נמחץ מכל ידיעה על הרוג.
"ההודעה פשוט רסקה אותי לחתיכות"
"כל המצב הזה מחזיר אותי אחורה. הבכי בלי סיבה חוזר, הסיוטים בלילה ובעיקר תחושת המחנק שמקשה לנשום. שמעתי על ההרוגים אתמול כמו כולם, בהתחלה דרך שמועות. התפללתי במשך שעות שזו שמועה בלבד וסירבתי להאמין עד להודעה הרשמית שפשוט ריסקה אותי לחתיכות. ברגעים כאלה הכל חוזר: הרגעים של הדפיקה בדלת, ההרגשה של חוסר האונים מול המציאות הזאת. אני מרגישה הזדהות עם המשפחות, שממש באותם רגעים החיים שלהן משתנים מקצה לקצה והופכים לסיוט החדש שלהם".
מה היית רוצה לומר לסיון, אלמנתו של רס"ן בר אור ז"ל?
"הייתי רוצה לומר לה שלמרות שהכל נראה - ועוד יראה בזמן הקרוב - אבוד ומייאש, עוד יגיעו ימים טובים וקלים יותר. שיש עוד אור אי שם בסוף. שהיא חייבת לעמוד על הרגליים ולהסתכל קדימה, למען הילדה שלה, העובר ולמען עצמה, ובעיקר שתנסה להישאר שפויה בתוך כל הכאוס הזה כי זה לא פשוט ומובן מאליו".
מגי מספרת שאלמנות רבות יצרו איתה קשר במשך השנים מאז נפל בעלה, ועם חלקן היא שומרת עד היום על קשרי חברות עמוקים. לשאלה האם היא מתכננת ליצור קשר עם סיון בר אור, היא עונה שבשלב הראשון תיתן לה את השקט והמרחב לו היא זקוקה כעת. "אני יודעת שהשנה הראשונה היא הקשה ביותר וכל מה שרוצים זה שקט, ולכן אשמח אם סיון תרצה לשוחח איתי - אבל מניסיוני, אני יודעת שבהתחלה לא פתוחים להקשיב לאחרים, גם אם זו מישהי שנמצאת בסירה שלך".
"הרגשתי שהעצב שאני מרגישה עושה לתינוקת שלי עוול"
לאבד בעל בהיריון היא חוויה שונה בתכלית, והיא מזמנת איתה אתגרים שונים. "אני קינאתי באלמנות אחרות מהאסון שלי, שיכלו פשוט להיות ימים ולילות במיטה. אני לא יכולתי להרשות לעצמי להישבר עד כדי התמוטטות, בגלל שהייתה לי בבטן תינוקת שסומכת עלי שאטפל בה, שאוכל, שאשתה כדי שהיא תהיה בריאה. הרבה פעמים הרגשתי שהעצב שאני מרגישה עושה לתינוקת שלי עוול. היו ימים שכל מה שרציתי היה להתאבל במיטה ולא לצאת ממנה שבועות, אבל זה לא היה אפשרי או נכון בשביל אלמנה בהריון".
גם החברה, לדבריה, מתייחסת אחרת לאלמנות בהיריון. "לטובה, כמובן. אני חושבת שאנשים יותר נרתמים, יותר מגוננים, יותר רגישים למצב הזה. זה אכן מצב קשה מנשוא: לשבת בתור לרופא, כשכל הנשים עם הבעלים שלהן ורק אני יושבת שם עם הבטן ועם אמא שלי או אחותי, זאת תחושה קשה כאילו שלקחו לי יד או רגל. כשסיון תלד, היא תחווה כל כך הרבה רגשות בו זמנית שהיא בכלל לא יכלה לדמיין שקיימים. אחרי שילדתי 99% מהכוח שלי הגיע מהתינוקת. ירין שלי פשוט הביאה אור חדש וחיים חדשים, ובעיקר שמחה".