יש זוגות שעבורם ההיריון היא תקופה משמחת ומלאת ציפייה, והתחושות האלה יכולות להעמיק ולחזק את הקשר הזוגי. מאידך, יש לא מעט זוגות שההיריון יכול לעורר בקרבם חששות, והשינויים שממשמשים ובאים יכולים לערער או לסדוק דבר מה בזוגיות הקיימת.
אספנו את מיטב העצות מהמומחיות כדי להבין יותר לעומק מה הסיבות שיכולות להרחיק בין בני זוג דווקא בתקופת ההיריון, ואיך אפשר לנסות ולפתור את הדברים לפני שהם מחמירים.
סיבה ראשונה: הקושי להסתגל לשינוי
"במהלך ההיריון המשאבים של הגוף והנפש מתרכזים יותר בחיים שנוצרים, כך שבאופן טבעי פחות משאבים מוקצים לדברים אחרים," מסבירה נטלי סובולב, עו"ס קלינית, מדריכת הורים ומטפלת זוגית ומשפחתית. "סדרי העדיפויות משתנים, וכך למשל אישה שנהגה להיות עוטפת ואימהית בזוגיות פתאום מרגישה חוסר סבלנות כללי ומצפה שבן זוגה ידאג לה". רק שהשינויים האלו לא תמיד מתקבלים בברכה על ידי הצד השני.
כמובן שאי אפשר להתעלם מהעובדה שהגוף משתנה, וכל אחד יכול להגיב אחרת לשינויים האלו: "יש גברים שחושבים שאישה בהיריון זה הדבר הכי מושך שיש, ויש כאלו שההיריון מרתיע ואף מרחיק אותם. יש נשים שאוהבות את עצמן בהיריון וגם החשק המיני שלהן עולה, ויש נשים שחוות פגיעה בדימוי העצמי שלהן ומרגישות פחות אטרקטיביות. הרבה נשים מרגישות עייפות, בעיקר בתחילת ההיריון, ופחות יתאים להן מגע מיני – או מגע בכלל – ללא שום קשר ליחס של בן הזוג"
סובולב מפנה את הזרקור גם לצד הגברי, שמרגיש שינוי ולחצים בעקבות ההיריון: "הגבר עלול לחוש חוויית איבוד שליטה על המצב, שכן ההיריון מתפתח בגופה של בת הזוג והיא זו שיש לה שליטה מלאה עליו. לגבר יש הרבה פחות לגיטימציה להביע את הקושי הרגשי שלו בעקבות ההיריון. הרי הוא לא מתמודד עם בחילות וצרבות, לא עובר בדיקות פולשניות, ומכאן שיש לו פחות מקום להביע חשש או תסכול."
הפתרון: קודם כל, זכרו שהתקופה הזו היא זמנית. התחושות שעולות הן טבעיות ונורמליות לחלוטין. מומלץ לדבר על כך ולחלוק חוויות עבור שני הצדדים: חשוב שתבינו שלכל אחד יש את ההתמודדות שלו וזו אינה תחרות של מי סובל יותר. גם אם לא תמיד מוצאים פתרון מיידי, אפשר להיות ביחד ולתמוך זה בזו.
דוגמה מחדר הטיפולים: זוג בשנות ה-30 לחייהם שהחליטו להתחתן לאחר כמה חודשים של היכרות והתאהבות "מטורפת" = להגדרתם. הגבר הרגיש שסוף סוף מצא מישהי שאוהבת אותו, מבינה אותו ומפנקת אותו. האישה הרגישה שסוף סוף יש לה גבר שמעריך אותה, לא שופט אותה ונותן לה תחושה שהוא איתה "באש ובמים".
כשנה לאחר החתונה, האישה נכנסה להיריון. מהלך ההיריון היה תקין, אך האישה הרגישה צורך בתזונה שונה מהרגיל וכתוצאה מכך עלתה מאוד במשקל. לרוב היא הרגישה חולשה ועייפות, ולכן הפסיקה לעשות פעילות גופנית. היא ידעה והשלימה עם כך שמדובר במצב זמני, והחליטה להתמקד בהיריון ולאחר מכן לדאוג לחזור לעצמה.
הגבר, שלא היה מודע לדיאלוג הפנימי שהאישה ניהלה עם עצמה, הרגיש מאידך שאשתו "התקלקלה" והפכה למישהי אחרת. היא הפסיקה לדאוג לו ודרשה שידאג לה. הוא הרגיש בודד, דחוי מינית ורגשית, ולאחר התייעצות עם חבר טוב החליט שמגיע לו "להשלים בצד" את מה שנחסך ממנו בבית.
הגבר התקשה לקבל את השינוי הטבעי שחל בעקבות ההיריון, התקשה לראות את מצוקתה של האישה ולתמוך בה. הוא פירש את השינוי כדחייה, ראה את המצב הזמני כנצחי והתבצר בעמדת הקורבן.
האישה נעלבה ונפגעה מאוד ממעשיו של בן הזוג, אך הרגישה שיש לה אחריות על כך שדחתה אותו, ולכן החליטה לסלוח לו. השניים החליטו לפתוח דף חדש, אך הדבר לא עזר להם להתגבר על הריחוק וחוויית חוסר האמון שנוצרה במהלך ההיריון. לבסוף הגיעו לטיפול זוגי שבו הגבר הבין שזוגתו לא מחסירה ממנו דברים בכוונה כדי "לעשות לו דווקא" ושגם היא זקוקה לתמיכה, עזרה והכלה. האישה מצידה למדה לבקש עזרה ומעורבות ולא להתעלם מדברים כדי להימנע מעימותים.
סיבה שנייה: חששות לקראת ההורות
"המעבר מזוג להורות היא שלב קריטי בחיים של הרבה זוגות," מסבירה מרית מורן צמרת, פסיכולוגית ומטפלת זוגית ומשפחתית. "הרבה שורדים אותו אפילו שמדובר בנקודת מפנה בחיים המשפחתיים שלהם, וחלקם חווים משבר שלפעמים לוקח זמן עד שמגיעים לטיפול בעקבותיו".
ומה בנוגע לשלב ה"טרום-הורות"? "לא מעט פעמים בני הזוג לא מצליחים לפענח שהמתח שהם חווים, המריבות והריחוק שנוצר ביניהם הם תוצאות של הפחד והחרדה מהלא נודע," טוענת סובולב. "גם אם מדובר בהיריון לילד שני או שלישי, עדיין עשויות להיות חרדות סביב השאלות: איך אתמודד עם עוד ילד? איך זה ישפיע על הזוגיות? על הקריירה? האם זה יערער את כל האיזון בבית? יתרה מכך, לעיתים הלידות והשנים הראשונות של הילדים הגדולים נחוו כטראומטיים ולכן יכול להיווצר מתח נוסף סביב החרדה שהמצב יחזור על עצמו". הפחד ממה שעתיד לבוא ומאי-עמידה בדרישות ובלחצים של ההורות העתידית עשוי לחלחל גם למערכת היחסים.
"בהיריון ראשון עשויה להיות תחושת אופוריה שעוד מעט הולך להיות ילד ולא תמיד זוגות קולטים שהולך לקרות כאן שינוי גדול. בהיריון השני העובדה הזאת מכה יותר חזק וזה גם תורם לעליית המתח. זה עולה בקנה אחד עם העובדה שדיכאון אחרי לידה יותר נפוץ בלידה שנייה מאשר בלידה ראשונה", מוסיפה מורן צמרת.
הפתרון: תצברו ידע, תמצאו משאבים שעשויים לסייע, תתכוננו לתרחישים אפשריים, והכי חשוב – תחזקו את התקשורת והאמונה בעצמכם ובזוגיות שלכם שתצליחו להתמודד עם מה שיגיע, ובמידת הצורך גם לבקש עזרה.
סיבה שלישית: כשהמציאות לא עומדת בציפיות
"צריך להבין שחוויית ההיריון האישית והזוגית אינה ניתנת לניבוי מדויק. לעיתים אותה אישה, אותו גבר ואותו זוג – עשויים לחוויות הריונות באופן מאוד שונה אחד מהשני וגם בין הריון אחד למשנהו," מדגישה סובלוב, "חלק מהנשים מלאות אנרגיה ואופטימיות בהיריון, אחרות מקיאות מהשבוע הראשון ועד האחרון, ויש נשים שהשינויים ההורמונליים ישפיעו על התנהגותן ומצב רוחן ישתנה מקצה לקצה. בשורה התחתונה, אף אחד לא יכול לנבא ולא יכול לדעת איך זה באמת ירגיש וכיצד כל החוויה הזו תשפיע על כל אחד מבני הזוג בנפרד וגם יחד."
במקרה הזה המפגש בין התוכניות שלנו או איך שדמיינו שההיריון שלנו ייראה, ירגיש, וגם כיצד הזוגיות שלנו תתנהל בתקופה הזו, לבין מה שקורה בפועל עלול להשפיע עלינו רגשית, לגרום לתחושת תסכול ובכך להחמיר את הסדקים שנוצרו במקומות הללו.
גם מורן צמרת מתייחסת לעובדה שערעור בציפיות עלול ליצור קונפליקטים בין בני הזוג: "מריבות במהלך ההיריון וגם אחרי לידת הילד הראשון הן דבר מאוד נפוץ, אבל היתרון היחסי הוא שריב לפחות מציף את הדברים – אולי לא בצורה מיטבית, לפעמים אפילו בצורה שמייצרת משבר, אבל לפחות נוגעים ואומרים שיש פה קושי. השתיקות והמרחק בלי הריבים הוא יותר מורכב ומקשה על הקשר לפרוח."
הפתרון: אל תקשיבו לסיפורים איך זה "צריך להיות" ואיך "אמורים להרגיש". במקום זה, היו קשובות לעצמכן ולבן/בת הזוג שלכן. זו החוויה האמיתית הסובייקטיבית שלנו וצריך להתייחס אליה. השלימו עם כך שיהיו הרבה דברים בלתי צפויים בהמשך הדרך ולמדו ביחד לקבל אותם.
סיבה רביעית: פערים בבשלות של בני הזוג
"תקופת ההיריון והלידה היא למעשה בריאה של משהו חדש. לא רק תינוק או תינוקת, אלא גם הורים חדשים נולדים כאן," מסבירה מורן צמרת. "הרך הנולד מוביל את בני המשפחה לקחת על עצמם תפקיד חדש בחיים, וזה משהו שצריך להעמיק בו ואפשר אפילו ללמוד אותו דרך קריאת ספרים וקורסי הכנה. כמו כל תפקיד חדש, לצד האתגר והעומס הוא גם יכול להביא עימו הרבה שמחה, התפתחות ולמידה."
האם כולנו בשלים לקחת על עצמנו את התפקיד החדש והגדול בחיינו? "אחד הדברים שחשוב ללמוד בכל הקשור לזוגיות, לידה והורות, הוא שבני הזוג לא יכולים לנוע באותו הקצב בכל התחומים", מבהירה סובלוב. "יש כאלו שיצליחו להסתגל מהר יותר לשינויים שההיריון מביא עימו, ויש כאלה שייקח להם הרבה יותר זמן. יש כאלו שמתחברים ומזדהים בקלות עם התפקיד החדש כהורים ואחרים עוברים תהליכים ארוכים ומורכבים עד שירגישו בנוח עם המצב. זה לא אומר שמישהו יותר טוב או פחות טוב, זה פשוט טבע הדברים".
הפתרון: תתנו מקום לקצב השונה של כל אחד מכם, תכבדו אותו, אפשרו זמן להסתגלות וקבלו את השונות כמצב נתון וטבעי.
דוגמה מחדר הטיפולים: זוג צעיר שבו האישה הייתה באמצע שנות העשרים לחייה ואילו הגבר מבוגר ממנה בשמונה שנים. הם התחתנו לאחר שנה וחצי של זוגיות מאושרת מלאת טיולים, יציאות משותפות והרפתקאות רומנטיות. החליטו שהגיע הזמן להביא ילדים אבל לא ערכו תיאום ציפיות לפני כן.
בני הזוג חשבו שייקח להם זמן להיכנס להיריון, אך הוא הגיע מהר מהמצופה. הגבר נכנס באופן מיידי לתפקיד החדש, קבע את התורים לרופאים, דאג לתזונה של האישה, ביקש שתפחית משעות עבודתה כדי להימנע מלחצים מיותרים, דרש שתפסיק לעשן ושתימנע מחיי הלילה הפעילים שניהלו לפני כן. כל זה במטרה לא לסכן את העובר ולהיטיב עמו.
האישה נבהלה מאוד מהמצב החדש, הרגישה שלא הספיקה לחוות את הזוגיות ללא ילדים ובכלל את החיים, הרגישה שבן זוגה השתנה, שהוא משתלט עליה, ושההיריון הכניס אותה לסוג של "כלא" שבו כולם שופטים אותה ויורדים לחייה. האישה לא הסכימה לשנות את אורח חייה, והגבר התאכזב מתגובותיה של האישה והאשים אותה בכך שהיא אגואיסטית ונטולת אינסטינקטים אימהיים.
הזוג הגיע לטיפול עם ציפיות נמוכות מאוד. שניהם חשבו על גירושים ורצו להתייעץ בנוגע להשלכות של הדבר על התינוק ומתי מתאים יותר להיפרד על מנת למזער נזקים. במהלך הטיפול בני הזוג הבינו שקצב ההסתגלות שלהם להיריון שונה מאוד. יחד הבינו שהאישה הייתה מלאה בחרדות עקב כך שתאבד את השנים היפות של חייה כפי שחוותה אימה, ושבן זוגה יגביל וישפוט אותה כפי שעשה אביה. הגבר הצליח לחשוף ולהבין באופן עמוק יותר את חוויית הבדידות והנטישה שחווה כילד, ושהוא משליך על אשתו את זעמו על אימו שלא הייתה מספיק נוכחת רגשית בחייו.
בסביבה מוגנת ומקבלת, בני הזוג הצליחו להבין אחד את השנייה ולהתקרב מחדש. בהמשך הם הצליחו למצוא פשרות ופתרונות לאתגרים שההיריון והלידה הציבו. למשל, בני הזוג הסכימו לצאת לרקוד בשעות הערב במקום בשעות הלילה. לאחר הלידה סוכם שפעם בשבועיים האישה תצא עם חברותיה לבלות ולהתאוורר. הגבר הצליח לקבל את המצב שאשתו כנראה לא תהיה האמא הדואגת, העוטפת והטוטאלית כפי שאולי חלם שתהיה לו, אך היא עדיין אם טובה ויחד איתה ידאגו לתינוק. בנוסף, הם סיכמו יחד שימתינו כמה שנים עד שינסו להביא לעולם ילד נוסף – דבר שהרגיע מאוד את האישה.
שלושה טיפים להמשך הדרך:
- ייצרו לעצמכם קבוצת תמיכה, בין אם מהמשפחה או חברים טובים שנמצאים באותו שלב כמוכם. תיפגשו, גם עם הילדים אם יש, ותשתפו במידע וברגשות.
- תבינו כזוג שאתם מתקדמים לשלב חדש וכדאי להתכונן אליו, ולכן מומלץ לעבוד על חיזוק הקשר לפני ותוך כדי ההיריון.
- כשהתינוק נולד, תסתכלו עליו כמו על מתנה שניתנה לנו. אנחנו אמונים על לגדל אותו, אבל רק הוא או היא יודעים את הדרך שלהם בעולם.
ועוד שלוש עצות זהב:
- העריכו את בני הזוג שלכם. התפעלו מהם, הרימו להם על כל דבר קטן, במיוחד כשיש אתגרים רבים, במיוחד כשאין כוח, במיוחד כשהכול נראה אפור ומייאש. לא ברור מדוע כל כך קל לנו לבקר ופחות קל לנו להביע הערכה, אף על פי שהערכה היא הדלק שלנו ואנחנו זקוקים לה כמו אוויר.
- דברו כמו חברים טובים ואל תשכחו להקשיב. ואם זה לא מצליח לכם – תפנו לעזרה ותקבלו כלים, כי היכולת לדבר ולתקשר היא אבן הבסיס לבניית משפחה בריאה.
- תקראו, תלמדו ותחקרו את הנושאים שאתם מתמודדים איתם. יש המון דברים שאתם עוברים לבד, אבל מספיק שתפתחו גוגל ותרגישו הקלה. תכתבו: "התמודדות רגשית עם היריון ולידה", "האתגרים שיש לזוגות בשנה הראשונה של הנישואים" "משברי חיים נורמטיביים" ועוד. הלמידה הזו מסייעת מאוד.
ובכל זאת, מתי כדאי לגשת להתייעצות מקצועית? "כאשר יש תחושת איבוד שליטה ותסכול קיצוני שמובילים להתפרצויות זעם והתנהגות תוקפנית, קנאה קיצונית, מחשבות טורדניות חוזרות ונשנות שאינן עוברות, חוויית דכדוך וייאוש מתמשכות, וכן כל מצב שגורם לאי נוחות מתמשכת, קיצונית ומדאיגה", אומרת סובלוב. "כאשר מרגישים שהריבים הקטנים, שבעבר היו פתירים, כבר לא כאלה. הנפח הולך וגדל וגם הכעס. ברגע שאתם שמים לב שהתקופה שלוקח לכם לחזור לשגרת הקשר הטוב אחרי המשבר הולכת וגדלה, וכשעולות לכם מחשבות על פרידה", מציינת מורן צמרת.
ותמיד תזכרו:
- אף אחד לא רוצה להכאיב בכוונה ולהרוס את היחסים. מאחורי ה"אויב" מסתתר כאב.
- תקשורת מקרבת היא הבסיס להכול. לומדים להקשיב, להכיל, לתקף חוויות ורגשות, לדבר בצורה מכבדת, להפוך את הדרישות לבקשות.
- זוגיות היא לא דבר סטטי – כל אחד מאיתנו משתנה, החיים משתנים, מצבי חיים משתנים, ולכן אנחנו צריכים ללמוד להסתגל לשינויים ולא להילחם בהם.
- אין אמת אחת. אנחנו מכירים את העולם אחד של השני ולומדים לגשר על הפערים.
- כשהמילים נגמרות – תסתכלו בעיניים זה של זו ותתחבקו.
הכותבת היא סופרת שספריה הפכו לרבי-מכר בינלאומיים. ניתן ליצור איתה קשר דרך עמוד הסופרת שלה בפייסבוק או בלינקדאין