"איך לא אמרו לי?" היא אחת התהיות המוכרות של אמהות טריות. איך לא סיפרו לי כמה זה קשה, כמה זה נפלא, איך הפחידו אותי סתם או לא הפחידו אותי מספיק, למה אף אחד לא ישב איתי ברצינות וצייר לי מה עומד לקרות. הבלוגרית שרה פאוורס, אמא ותיקה לשלושה ילדים, החליטה לכתוב לחברה הריונית – ועל הדרך, לשתף את העולם בתובנותיה.
"את תגלי כמה קלישאות נכונות לפעמים"
"אני חושבת עלייך המון לאחרונה. חברה יקרה ואהובה שלי, שעומדת להפוך לאמא בפעם הראשונה. כבר הכנתי לך שקית עם בגדי תינוקות ששרדו איכשהו את הילדים שלי, וכמה בגדי הריון ששרדו שלושה הריונות בחמש שנים, והורדתי מהמדפים העליונים כמה ספרי הריון שקראתי מזמן וכבר שכחתי את רוב מה שכתוב בהם.
"התינוקת שלי בת שלושה חודשים עכשיו, כמו שאת יודעת, ולכאורה אני ואת נהיה באותו מצב בקרוב – אבל אצלי זה הילד השלישי והאחרון בהחלט, והשוני עצום, לא רק בגלל שהתינוק שלך ייסע בעגלה חדשה ושלי נוסעת בעגלה ששני האחים שלה כבר חרשו עליה, שבטח כבר לא מייצרים בכלל. אני כל כך רוצה להגיד לך את הדברים הנכונים, להציע מילים בעלות משמעות ולא סתם קלישאות שכולם מפזרים כשאת בהריון (למרות שכשתהיי אמא, תגלי כמה קלישאות נכונות לפעמים). אני רוצה להיות לך לעזר, להפוך את החוויה המדהימה הזו לקלה יותר עבורך ולחסוך לך חלק מהקשיים שאני עברתי, את האכזבה הנוראה הזו מהתובנה שלפעמים זה פשוט לא כיף להיות אמא.
"הבוקר אכלנו כולנו, וחשבתי עלייך. הגדולים שפכו את הקורנפלקס על השולחן, בראד ואני העברנו את התינוקת מיד ליד עם כל שלוק של הקפה כדי שנצליח לשתות, עד שהיא רצתה לינוק, ובתוך כל הבלגן פשוט הרמתי את החולצה וחיברתי אותה. ופתאום חשבתי על ההתחלה, עם הבכורה שלי. איך הייתי מעבירה ימים שלמים בלהיות לחוצה מתי היא תרצה לאכול, אם היא אכלה מספיק, למה היא בוכה, למה היא לא בוכה... ובאותו רגע הבנתי את המרחק העצום שבכל זאת יש בינינו, עם כל האהבה – מרחק בין אמא ותיקה לאמא טרייה, שיכולה לשמוע ולקרוא אבל את הלמידה תעשה רק בשטח, בזמן אמת. ושמחתי כל כך בשבילך, כי אני יודעת שתרגישי בדיוק כך בעוד כמה שנים. נכון, לא תמיד מרגישים מנוסים – לפעמים גם אחרי שלושה ילדים את מוצאת את עצמך אובדת עצות מול שאלה או מחלה או משבר כלשהם, אבל באמת שהכל נהיה קל יותר עם הזמן. הלוואי שיכולתי לבקבק לך את תחושת הביטחון הזו ולתת לך אותה במתנה, אבל אני מכירה אותך כל כך טוב, ויודעת שתפתחי אותה מהר בעצמך, הרבה יותר מהר ממה שאת מדמיינת.
"לא מתפקידי לחנך אותך או להטיף לך"
"לפעמים, כשאנחנו מדברות, אני מאחלת לך בלב דברים. את שואלת על הלידה, ואני מתפללת בלב שתהיה לך לידה קלה ותינוק בריא, שלא תסבלי, שתצליחי לישון כשהוא נרדם, שהאמהות הטריות האחרות בגינה יהיו נחמדו אלייך ושתחזרי מהר לג'ינס של לפני ההריון. אבל אני לא אומרת לך, ולא משיאה לך עצות. אני מכירה אותך מספיק כדי לדעת שמה שאת רוצה לדעת – תמצאי דרך לשאול, ולא מרגישה שזה מתפקידי להטיף לך או לחנך אותך. כי מעבר להכל, מה שלומדים כשהופכים לאמא הוא שאין תשובה אחת נכונה, והמהות של האמהות היא למצוא את הדרך שלך בה.
והנה איחול שאני כן מגלה לך: שתהני מהעבודה החדשה שלך, וגם כשאת לא נהנית ממנה – ולכולנו יש רגעי חרטה כאלו – תרגישי שהיא משמעותית. ואת יודעת מה? גם אם היה לי שרביט קסמים, שיכול להקפיץ אותך כמה שנים קדימה ולתת לך את כל הניסיון והרוגע שבעולם – לא הייתי משתמשת בו. אני מעדיפה לצעוד בדרך הזו איתך.
אוהבת,
שרה".