"בסופו של דבר, אני סתם שמנמן והיא זו בהיריון"
"אף גבר לא חי באשליה שהוא בהריון. הוא לא סוחב, מקיא או מפתח דליות ברגליים. הוא אפילו יכול לישון על הבטן בלילה אם הוא רוצה. יחד עם זאת, הריון, ועל זה תחתום כל יולדת, אינו תהליך פיזיולוגי נטו. הוא תהליך של הכנה פסיכולוגית, מעורבות משפחתית, התחברות לתינוק ועוד. אז כן, הגבר בהחלט עובר ביחד עם אישתו את תהליך ההריון (וכל זה בלי מילה אחת על אבטיחים בחורף ב-3 בלילה). אני מאחל למילה קוניס שאת ההיריון שלה תעבור ביחד, עד כמה שאפשר, ושבן זוגה ישאף לקחת חלק פעיל ומשתתף בכל התהליכים הללו" (עמרי אימבר חלפין, אקטיביסט בקידום ההורות בישראל ובעלי האתר אבהות ישראלית).
"לא זכור לי שהשתמשתי במשפט 'אנחנו בהריון', כי למרות שהתא המשפחתי עובר שינוי ואני רואה את עצמי כחלק פעיל בכל שלב ושלב מהתהליך, למרות שאני שם תמיד בשביל לתמוך, ללטף, להרגיע, להחזיק, להביא ולקחת, בסופו של דבר אני סתם שמנמן והיא זו שעוברת את כל התהליך הפיזיולוגי-ביולוגי-נפשי הזה" (איתמר סולומון, "צופה מהצד").
"מעולם לא השתמשתי בביטוי, כי זה ביטוי טיפשי ולא הגיוני. אשתי בהריון, אנחנו מצפים לילד. כמו שאני לא רוצה שהיא תתחיל לתקן את האוטו, אני לא רוצה להיות בהריון" (ברק שטרית, "אבא בא, רק רגע!").
עוד בתשעה חודשים:
- אז נינט... איך מתכננים חתונה בהיריון?
- כמה פעמים התינוק שלכם ישן במשך היום?
- הסוד של עינב להרזיה אחרי לידה: הליכות עם העגלה
גם לי אין תיאבון בהיריון הזה
"מעולם לא השתמשתי בביטוי 'אנחנו בהריון', זה פשוט לא מקובל בשפה העברית. מה גם שרק אשתי בהריון, ולכן 'אשתי בהריון (שבוע XX)'. ואני? אני רק 'מצפה לילד'" (עומר להט, The Cappuccino | על כוס קפה).
"בהתחלה הרגשתי לא נעים להשתמש בביטוי הזה, אבל ככל שעבר הזמן, וכל בעיטה שאשתי קיבלה מהילדה היא העבירה אליי - הרשיתי לעצמי להתחיל להשתמש בו. בנוסף לכך, חשוב לזכור את כל הלילות שהיא נשארה ערה ודרשה שאשאר איתה. השיא היה כמובן - כשהיו לה בחילות בזמן שאני אכלתי וברגע ששמעתי אותה מקיאה, כל התיאבון שלי גם הלך. אפשר להגיד שעד סוף ההריון זה לא היה "אשתי בהריון" או "אנחנו בהריון", אלא "אני בהריון" (אליסף יעקב, "אבא בלאגן").
"מעולם לא השתמשתי בביטוי הזה. שזה ממש מוזר, כי ב'אנחנו החליטה' אני משתמש המון. לא יודע, נראה לי מוזר להגיד 'אנחנו בהריון'. עם כל הכבוד לכתובה, אני לא באמת הבעלים של הגוף שלה" (אור לבו, naylonnitzmad).
"אולי בבדיחות הדעת זרקתי את המשפט פה ושם. וברצינות: לא, כי אנחנו לא באמת בהריון, אלא היא. היא המקיאה, היא עם הבצקות, היא סובלת וכואבת. היא חווה את הלידה. אבל כן אנחנו (בהדגשה) הולכים לבדיקות, לכל אולטראסאונד, סקירת מערכות. כל דבר הקשור בהריון. כולל הלידה. כל הלידות. אנחנו זוג ונעבור את ההריון ביחד כיחידה אחת - אבל אנחנו לא בהריון" (יואב כהן-מלמד, "תחתית החבית").
אנחנו בהיריון, גם אני מנקה את השירותים בבוקר
“כן, אמרתי את זה, אבל רק בתחילת ההריון הראשון ורק עד מתקפת ההורמונים הראשונה. מאז אני ממשיך להגיד את זה, אבל בלב. גם אני בהריון, כי גם עלי עוברים שינויים פנימיים רגשיים וחיצוניים בדמות אישה הורמונלית - אז נכון שאני לא סוחב את העובר, אבל אני בהחלט שותף לסחיבת הסוחבת" (עמירם בניון, “I-Dad”).
"אנחנו בהריון, כי גם אני לוקח חלק בזה. אני מנקה את השירותים לאחר בחילות הבוקר, אני משעשע את עצמי כשהיא נופלת שדודה ב-8 בערב, אני צריך לשמוע את כל הלבטים של מה לקנות ומה לא לקנות, התשלום לרופאים יוצא גם מכיסי והכי חשוב - זה בגלל שאנחנו ביחד בזה" (עידו נוימן, "אבא עידו").
"אף פעם לא אמרתי 'אנחנו בהריון'. בעיניי זה טפשי - ההריון הוא תהליך פיזיולוגי שאני לא עובר. אני לא רואה בכך משהו שמוריד מהקשר או הקירבה שלי לילד שיוולד - ממילא כל אלו יקרו אחרי שהיא תלד. אבל - אני עדיין לא מבין את התגובה של מילה קוניס. אותם אנשים שאומרים 'אנחנו בהריון' משתמשים במילה 'הריון' במשמעות שונה - הם מתייחסים לתהליך הציפייה לתינוק - החרדות, הכנת הבית, השיחות על מה נעשה ומתי. אולי אני או מילה קוניס חושבים על פירוש אחר - אבל זו לא סיבה להתעצבן, אלא פשוט להבין את ההבדל" (יואב מורן, ״במבה ביסלי״).
הכתבה הוכנה בסיוע האתר ׳אבהות ישראלית"