חדי העין מביניכם וודאי קלטו שקוראים לי מתן. למה קוראים לי ככה? תלוי את מי שואלים. אבא שלי יגיד וודאי שהם קיבלו אותי במתנה. אם כך אז למה לא בחרו עבורי את השם מתנה? או אחד פלוס אחד? וממי בכלל קיבלו אותי במתנה? האם יש לי סיבה לחשוד? אמא תספר קרוב לוודאי שזה גם בהשראת מתן וילנאי שלמד יחד איתה בבית הספר, אבל זו סיבה שאולי עדיף לי להסליק. ומה זה בכלל מתן? מתן תורה? מתן בסתר? מתן בסדר? לא לגמרי ברור.
רוב חיי לא הייתי לגמרי מחובר לשם הזה, תמיד הרגשתי יותר כמו איתי, או תומר, ובתקופות קצת יותר מבולבלות כמו תמר. עובדה אחת שגרמה לי דווקא לחבב את השם הייתה שהוא לא היה מאוד נפוץ. עד גיל 18 בערך היה איתי בכל המסגרות רק עוד מתן אחד, וזה גרם לי להרגיש מיוחד ומוזר בו זמנית.
בשלב מסוים למדתי לחיות עם השם, זה היה בערך באותה התקופה בה למדתי גם לחיות עם העובדה שלא יקבלו אותי כחבר חמישי בצבי הנינג׳ה.
במהלך חיי הבוגרים עבדתי מספר שנים לא מבוטל כקופירייטר, הייתי שותף לתהליכי מיתוג רבים ונוכחתי לדעת שחברות מסחריות משקיעות אלפי שעות ומאות אלפי שקלים בבחירת שמות - שמות של מותגים, שמות של מוצרים, שמות של חנויות ושמות של מבצעים. בחרתי שמות, פסלתי שמות, הצעתי שמות ובעיקר השקעתי שעות רבות במציאת השם הראוי, הנכון והמתאים.
אבל בחירת שם למוצר זה דבר אחד, ובחירת שם לאדם בשר ודם זה סיפור שונה, חדש ומורכב הרבה יותר. מעולם לא התעמקתי בתהליך בחירת שם אנושי, בעיקר בשל העובדה שמעולם לא נדרשתי לכך. ועכשיו התמונה משתנה, עכשיו אני צריך לבחור שם לילד שלי, שם שילווה אותו לכל חייו, ואין בריף שיספר על המוצר, ואין מנהלי מותג שיפסלו את השם כי הוא לא מספיק חדשני, ואין מנהל קריאייטיב שישלח אותי למשרד שלי לעשות עוד חשיבה, עכשיו יש רק את זוגתי ואני, ותינוקי קטן שסומך עלינו שנבחר עבורו את השם הטוב ביותר, המתאים ביותר, היפה ביותר. משימת המיתוג של חיי יוצאת אם כן לדרך, הדד-ליין קצר והאחריות כבדה כמעט כמו ישראלי ממוצע אחרי החגים.
המדינה מאשרת
אז איך ניגשים למשימה? זוגות רבים מחליטים על השם עוד לפני הלידה. לי באופן אישי זה נראה לא רציני ולא הגיוני לבחור שם למישהו שראית עד כה רק באולטרסאונד. כמו שלא תקרא לכלב שעדיין לא אימצת חומי בלי לדעת את הצבע שלו, כך קשה לצפות שתבחר שם לאדם שמעולם לא פגשת. בעולם אוטופי היינו מתייעצים עם הילד עצמו ונותנים לו להיות שותף בהחלטה שרלוונטית בעיקר לו, אך בעולם האמיתי אנחנו מתבקשים לבחור שם כבר בימים הראשונים, ואם נרצה לעשות זאת לפי מה שמאפיין אותו, הרי שהרשימה תהיה מצומצמת ל״פיפי״, ״קקי״, או ״ציצי״. אלו שמות בהחלט ראויים, אבל נראה לי שזוגתי עלולה להתנגד.
כאן עולה גם סוגיית המשמעות - אצלנו בארץ, בעיקר בעבר, הייתה נטייה לבחור שמות בעלי משמעות - אם נולדת בשנות השמונים סמוך לחנוכה, קרוב לוודאי שקוראים לך אורלי אם את בת, או ליאור אם אתה בן, או סופגנייה אם להורים שלך היה כיוון טוב לגראס. עם השנים גיליתי שקונספט השמות בעלי המשמעות ייחודי רק לנו הישראלים ולאינדיאנים. את הנתון הזה למדתי מחבר אינדיאני שפגשתי בדרום אמריקה, אם אני זוכר נכון קראו לו: ״אין לי כסף לקונדום״.
תחת מטריית המשמעות נכנסים גם המקרים בהם תינוקות נקראים על שם מישהו שכבר איננו בחיים, מעין דרך להנציח את המת, להעניק לו חיי עד. אני בהחלט יכול להבין את המוטיבציה, אך בהחלט פחות מתחבר לרעיון. מעבר לזה שהאחריות עלולה להיות כבדה ביותר, אני חושב שיש דרכים מתונות ונעימות יותר להנציח מאשר בדמותו של וולד טרי. מדובר בתינוק ולא באנדרטה. אבל זו דעתי האישית בלבד ומי כמוני יודע שבהרבה מהמקרים היא שגויה לחלוטין. אני, למשל, גם הייתי בטוח ש״האח הגדול״ לא יתפוס.
עניין המקוריות גם הוא משחק כמובן תפקיד. כתסריטאי בעברי, ואב טרי בעתידי, ארצה שהשם יהיה מקורי, אך צריך לשים לב כמובן לא להיות יותר מדי מקוריים. רצה הגורל והילד שלי ייוולד בגרמניה, שם יצירתיות היא מצרך מיותר, ממש כמו משקפי השמש שהבאתי איתי. החוק הגרמני, כך מתברר, לא נותן להורים יד חופשית בבחירת השם, ויש צורך באישור של המדינה לשם הנבחר. הרציונל הוא להגן על הילדים מפני הורים שבחרו עבור הבן שלהם שם כמו ״מיצובישי״ או ״שולחן״, שזה כבר מוריד לי שתי אופציות מובילות מהרשימה.
עם מה זה מתחרז?
עם כל הכבוד ליצירתיות או מקוריות, חשוב לדעתי להתייחס גם לנושא הפרקטי. הילד שלי למשל יהיה בינלאומי, ובהתאם לכך כדאי שגם השם שלו יעבוד במקומות שונים. הרגשתי את זה על בשרי כשחייתי בצרפת למשל, שם התעקשו לכנות אותי מרטין, כי לצרפתים קשה לבטא את השם מתן, כמעט כמו שקשה להם לזכור להתקלח כל יום. לכן שמות כמו יהויכין או יששכר ירדו גם לצערי מהרשימה. בקצב הזה לא יישארו לי שום אופציות טובות.
הפרקטיקה באה לידי ביטוי גם, ואולי בעיקר, בכינויים המתחרזים עם השם. השם גילי למשל, מתחרז עם המילה מגעילי. איך אני יודע? כי היה לי ילד בכיתה שזה היה שמו וזה הכינוי שדבק בו. וכל זאת רק כי הוריו לא חשבו מספיק כשבחרו את השם. ואולי זה גם היה קשור לעובדה שהוא היה נוהג לאכול נזלת. נקודה למחשבה.
בפועל, נוכחתי לדעת שבחירת השם, כמו גם הרבה דברים אחרים, תלויה בעיקר בחוויות ובזיכרונות שאספנו במהלך החיים. השאיפה היא למצוא שם נקי, כזה שלא מעלה שום קונוטציה שלילית או זיכרונות לא נעימים. מה שמוריד מהרשימה גם שמות כמו גרגמל או מוסוליני. בעיה אמיתית.
לא נשאר לנו הרבה זמן, ובהתחשב בעובדה שאת כל השיקולים הנ״ל אנחנו נאלץ לבצע בשתי שפות ותרבויות, הלחץ ממשי ואמיתי.
אז אם יש לכם שם להמליץ, אשמח ביותר לשמוע, רק להזכיר - הילד ייוולד בגרמניה, כאן מסתבר שמות כמו מלמיליאן או סטנגה לא מגניבים אף אחד. תאמינו לי, שאלתי.
מבטיח לעדכן.
מרטין.