"החתונה של אח של דודו מעלה לי הרבה זיכרונות. אני ודודו הסתכלנו על סרט החתונה שלנו: כל תמונה הציפה בי כל כך הרבה תחושות וזיכרונות. הכל עבר מהר מדי, אני בכלל לא זוכרת הרבה מהדברים שקרו שם. הם מתחתנים באולם שלנו ואני יודעת שברגע שנגיע לשם זה יעלה פלאשבק מהחתונה שלנו".
"שאלתי את דודו אם הוא מתחרט שעשינו את זה. "מה, שהתחתנו?", הוא צחק. "לא, על זה שעזבנו את החתונה שלנו באמצע בשביל ללכת לאח הגדול". אם חושבים על זה רגע, לא ממש הספקנו להיות בחתונה שלנו, לא הייתה לנו שבת חתן, שבע ברכות, לא חגגנו כמו שצריך".
"דודו אומר שהוא לא מתחרט, והוא היה עושה הכל אותו דבר. לפי דעתו, כל אחד היה רוצה להיות במקומנו והוא לא היה עושה שום דבר אחרת. בסרט אםשר לראות שהיה לו מאד קשה לעזוב את כולם, אבל גם היום בדיעבד, הוא אומר שלא מתחרט על כלום".
"דודו פחד שיתחיל לבכות בחופה"
"כל השבוע הוקדש להכנות לחתונה: דודו הלך לבד לקנות בגדים ולמזלו אהבתי את מה שהוא קנה, אחרת הוא היה צריך לחזור ולהחליף. גם אני מצאתי שמלה שאהבתי ובאותו יום הגעתי לסלון כלות בלוד בשביל להתארגן. התוצאה הסופית הייתה מושלמת, דודו אהב מאד את הלוק".
"כשהגענו לאולם היה לנו דז'ה וו מטורף. אבל אז הבנתי שאני בעצם כמעט לא זוכרת כלום מהחתונה שלנו. מזל שיש לנו את הזיכרונות, וגם את התמונות. תכל'ס, זה מה שנשאר לנו".
"דודו התרגש מאד. הוא פחד שהוא ילווה את אחיו לחופה ולא יפסיק לבכות. האמת? גם אני נורא התרגשתי. ראיתי כמה הכלה מתרגשת ונזכרתי כמה אני התרגשתי בשנייה לפני שנכנסתי לחופה. אבל אם זה טבעי שכל כלה מתרגשת ככה, תוסיפו אצלנו את כל הלחץ, האקשן והסוד הגדול - בשלב הזה עוד אף אחד לא ידע שאנחנו תיכף עוזבים. עכשיו תבינו איך הרגשתי. אוטוטו אני הולכת להיות אמא, אבל לא באמת הרגשתי שהייתי כלה".