ברוכים הבאים לזומבילנד. בתפקידים הראשיים: תינוק בן חודש, אישה מהממת, ומישהו שפעם היה אני. לו רק אחד ממשקאות האנרגיה היה פורש עלי את חסותו, היינו עושים זה לזה דברים נעימים במיוחד.
הגוף, ובעיקר הנפש, עוד לא הסתגלו לאורח החיים החדש במסגרתו השעות שלנו התהפכו לחלוטין ואנחנו אומרים תודה אם יצא לנו לישון שעתיים רצוף בלילה, מקלחת חמה וארוכה היא בגדר מדע בדיוני, וענייני התזונה שלנו נהיו רופפים במיוחד - ארוחה קלה בארבע בבוקר, ואז הפעם הבאה שיוצא להכניס משהו לפה היא בסביבות חמש אחה"צ. אבל היי, יש גם חדשות טובות: חזרתי למשקל שלי מלפני הלידה.
הפכתי לרכיכה מהלכת
הדירה שלנו נראית בהתאם לחיים כרגע: ברדק אחד גדול. מעין מיש-מש הזוי של בגדי תינוק, משטחי צעצועים, חיתולי בד, מוצצים, בקבוקים, עריסה, עגלה ונספחים שונים, כשבין לבין אפשר לאתר, בסדר חשיבות עולה: גרב של בנאדם בוגר, חולצה שכבר מזמן זקוקה לכביסה (המכונה משועבדת לדברים של הקטן) ואת אחד מהשלט-רחוקים.
מיותר לציין שהמהממת ואני עוד לא התפנינו לעבוד על האינטימיות שלנו, ואולי טוב שכך. ממילא אין לי כוח לכלום וזה חוסך ממני להשתמש בתירוצים מביכים כמו: "מאמי לא הלילה, יש לי כאב ראש", או "מאמי, אני עדיין מתוסכל מההדחה של אנגליה מהיורו".
וזה לא שהיא מרגישה בחסרוני במחלקת הרגש, כן? לאשתי יש מאהב חדש שגוזל ממנה את כל תשומת הלב וחום הגוף, ומוציא ממנה פנינים כמו: "מי זה הדובשנית הקטנה הזה?". אחר כך מתפלאים שאנשים מתאבדים עד גיל 40. כמה פאתטי זה לקנא בילד בן חודש.
אבל האמת היא שגם אתה הפכת לרכיכה בזמן הזה. אתה מוצא את עצמך מסתובב איתו על הידיים בשעות הקשות של הלילה ופולט את המשפטים הכי קיטשיים שיש, אלה שרק לא מזמן בזת למשמע שלהם מפי אנשים אחרים כי חשבת שהם מופיעים רק בטלנובלות ובסרטים צ'יזיים במיוחד. "אני מבטיח תמיד להיות שם לצדך" / "לא יחסר לך כלום אף פעם" / "יום אחד בני כל זה יהיה שלך" (סתם, אין לי כלום).
לייק לכל תינוק
בינתיים התחלתי לעשות לייק - ולא מתוך נימוס גרידא - לכל תמונת תינוק שמישהו מעלה בפייסבוק. פאק - אפילו קניתי את השלט "תינוק באוטו". עד כדי כך הפכתי לקלישאה מהלכת. בכלל - מאז שיש לך ילד אתה הופך להיות נהג הרבה יותר אדיב (אדיב / איטי כמו זקנה בת 80, עניין של סמנטיקה).
מעבר לנסיעות להורים, ואפילו פעם אחת לנמל – יציאות שכרוכות בנוהל חמ"ל ארגוני ומצריכות תואר ראשון בהנדסת סביבה כדי לייצר מקום ברכב לכל מצרכי ושירותי התינוק + אישה + נהג - הספקנו להיות גם בקופת חולים ובטיפת חלב, ביקורים שאמורים להפוך לדבר שבשגרה. אגב - דוגמה לעד כמה אני עוד לא מאופס: כשבאנו להירשם בקופת החולים והמזכירה שאלה אותי מה שם האב – נתתי לה את השם של אבא שלי.
אשתי לא יותר טובה ממני בקטע הזה. כשהיינו בטיפת חלב והיא הפשיטה את נועם שלנו לקראת הבדיקה, האחות עברה על השאלון הבריאותי ושאלה אותה אם יש סיכון לחירשות במשפחה. האישה בתגובה: "מה??" סיפור אמיתי.
אז הראש לא מתפקד, ברוב שעות היום אתה על תקן איש מת מהלך, ואמנם עד שהבחור הצעיר יתחיל לתקשר ולהביא תועלת מדובר לעתים בסוג של מטרד, אבל לפחות מצאנו לו שימוש. תינוק, חברים, הוא התירוץ המושלם להבריז מאירועים, לאחר לפגישות, לא לענות לטלפונים ולא לחזור לסמסים טורדניים. מדובר בכלי האידאלי לניהול לו"ז, ולמעשה זו אחת הסיבות העיקריות לעשות ילד. זה כל כך יעיל, שלא ברור למה לא עשיתי אחד כזה קודם.
תנו לי לישון על זה לילה. אה, רגע.