הרצל לא מפסיק לדבר ולהתלונן מהרגע שאמרתי לאיזו כתובת לקחת אותי. "המזל הגדול שלי זה שלנבלה יש גוף מבטון, אתה מבין? גם כשהיא בהיריון היא עדיין כמו נמרה!", הוא מדבר וצועק מבלי להסתכל על הכביש ואני מחזיק חזק את חגורת הבטיחות, כבר ספרתי עשרים עברות תנועה ועשר עבירות על אמנת ז'נבה. "מה איתך? מדליק אותך בטן של סוסה או שאתה מהעדינים?!?".
אני תוהה ביני לבין עצמי אם לענות לו או להמשיך להעמיד פני עגל ולבהות בעננים דרך זגוגית החלון. בהצלחה לא גדולה אני מנסה לסדר לעצמי את המחשבות בראש ולבסוף אני מבין שאין לי כל כך הרבה מחשבות על גוף האישה בהיריון. זה אומנם קצת מפתיע שאין לי מחשבה או דעה נחרצת על משהו אבל באמת שבכל הקשור לאישה בהיריון אני לא רואה שום הבדל בינה לבין אישה רזה וקלילה ללא הורמונים וחשק לקרם חלווה בשתיים לפנות בוקר.
כשאתה אוהב מישהי גם ככה המוח שלך מפרש ומתרגם אחרת מהמציאות כל מה שאתה רואה, זה מאוד דומה לחרמנות - יעידו על כך כל הגברים שנכנסו למיטה עם חן טל והתעוררו בבוקר עם חנניה טל. כולנו חווינו את השלבים הראשונים של ההתאהבות והפרפרים בבטן, בהתחלה הזוג בעננים ועם הזמן הפרפרים מתפוגגים לאיטם ואם יש חיבור מתאים אז מתפתחת האהבה. אהבה שהיא בעצם כימיה טובה ומזוקקת - וזה מה שבאמת חשוב בזוגיות. המראה החיצוני לא באמת משנה אחרי כמה חודשים ביחד, אנחנו בני האדם מתרגלים להכל וזה כולל גם את המראה של בן או בת הזוג שלנו - בגלל זה גברים אף פעם לא שמים לב שהאישה שלהם חזרה עם צבע חדש מהמספרה. כל עוד עדיין יש שיער והוא ארוך אז הכל אותו הדבר מבחינתם.
את יכולה להיראות כמו דוגמנית בהיריון – אבל אם את מרירה זה הורס הכול
רוצה לומר שזה לא משנה בכלל אם האישה בהיריון או שהיא סתם עלתה במשקל, גם ככה אנחנו הגברים פחות מתמקדים בבטן של האישה כשאנחנו איתה במיטה, יש בליטות אחרות בגוף שלה שיותר מעניינות אותנו באותו הרגע, ויכול להיות שזה גם עדיף ככה כי אף אחד לא רוצה להרגיש בעיטה של עובר באמצע האקרובטיקה.
המונית נעצרת לפתע בחריקת בלמים וקוטעת לי את חוט המחשבה. הרצל מוציא את הראש מהחלון וצועק על גברת שמנמנה ומבוהלת שמחזיקה קרואסון בשקית נייר. "היא למשל, לא בהיריון! היא סתם שמנה!! נו אתה לא רוצה לענות לי?" הוא ממלמל תוך כדי שהוא ממשיך לדהור ולהקפיץ הולכי רגל במעברי חציה.
בשלב הזה אנחנו כבר די קרובים למקום העבודה שלי ואני מחליט שדווקא יש יום יפה בחוץ וזה יהיה בסדר גמור אם נעצור פה ואמשיך לעבודה ברגל. זה גם יהיה טוב לי לקבל קצת אור יום ולא אור של פלורסנט וגם לא אקפח את החיים שלי בתאונת שרשרת. "אז מה אני יכול לאחל לך, הרצל? שתהיה לכם לידה קלה..." אמרתי תוך כדי שאני יוצא ממונית הדמים. הרצל הדליק סיגריה, הוציא את ראש מהחלון וצעק "מה פתאום! תאחל שלא יגלו שאני בשלילה!".
אבי לביאד, אב לשניים, מהנדס, סופר ואסטרונאוט בפרילאנס.