חובבי האופנה מכירים את ליאנדרה מדין, בעלת אתר ׳מן רפלר׳. ליאנדרה היא דמות ניו יורקית ידועה, בעלת אטיטיוד, פה גדול וסגנון ייחודי המשתפת את ההמונים בתוכן ארון הבגדים שלה באותה פתיחות בה היא משתפת בשאר האספקטים של חייה. כאשר חוותה ליאנדרה הפלה לפני מספר חודשים במהלך הריון ראשון ומצופה, כתבה על כך באומץ גדול. עכשיו, כשביונסה שיגעה את העולם עם הכרזת הריון התאומים שלה, והתמונות המהפנטות שליוו אותה, אומרת מדין: "עבור אלה שחווים כאב, הדימויים האלה עושים את הטיפוס החוצה מהבור השחור לקשה עוד יותר".
"יום רביעי נראה היה כמו יום טוב"' כותבת מדין. "התעוררתי, שתיתי קפה וכששתיתי אותו עבדתי על שתי כתבות שהיו אמורות לעלות ביום שישי. כל זה לפני שמונה בבוקר. בשעתיים הפסקה שלי באמצע היום העליתי עוד כתבה. הרגשתי חסרת מעצורים, אבל כשהסתכלתי באינסטגרם, אז תמיד קורים הדברים הגרועים, גיליתי שביונסה ההריונית מאוד העלתה תמונה שלה בתוך סידור פרחים כשמאחוריה שמיים כחולים. השותפה שלי קראה לזה הניוז שיציל את כולנו בשנת 2017. יכול להיות שזה נכון לגבי הרבה אנשים. עבורי זו הייתה עוד תזכורת מעצבנת לעובדה שאני לא בהריון".
התגלית הרגשית הזו הסעירה את ליאנדרה, שניסתה להבין מה בעצם מפעיל אותה, ולמה היא כועסת פתאום על ביונסה. "התעצבנתי, כי זה מגוחך להשוות את עצמי ביונסה. היא פחות או יותר על-אנושית. לחלק מהאנשים יש את כל המזל בעולם. אבל התמונות שלה הדגישו לי את הבעיה בהכרזות הריון ברשתות החברתיות: אתה אף פעם לא יודע במי אתה פוגע. זה נשמע קצת דרמטי, אבל זה באמת ככה. איך מתאר לעצמו אדם שהאושר האדיר שהוא מוצף בו ישפיע על הדיכאון של אדם אחר? אתם יכולים לטעון שהכאב שלי הוא באשמתי בלבד, אני לא חייבת לעקוב אחרי ביונסה ברשתות החברתיות, אני לא חייבת לעקוב אחרי הריוניות בכלל. אלא שמתוך 492 האנשים שאני עוקבת אחריהם, להערכתי 101 בהריון כרגע. מצד שני, להסיר עוקב מכל אלה זו תחושה רעה. תחושה של שריפת גשר שלא התכוונתי לשרוף. אפילו אם אעשה את זה מתוך הגנה עצמית".
ליאנדרה יודעת שהעניין הזה לא שמור רק להכרזות הריון, ושהרשת היא כר פורה להשוואות כואבות בכל התחומים. "הטיימינג של ההכרזה, רגע לפני יום האהבה, מזכיר שתיכף הרשתות יוצפו בתמונות זוגיות מתישות ומכאיבות עבור רבים. אותו כאב קיים גם ביום האב ויום האם עבור אחרים. אני לא רוצה לקדם רעיון שיגרום לכם להרגיש לא בנוח כשאתם משתפים את האושר שלכם. זה אידיוטי. תהיו מאושרים. זה מגיע לכם. למה לא? אבל אני תוהה האם הרשתות החברתיות לא מכחידות את אחד הערכים החשובים: ענווה. ברשתות החברתיות לקחו את הערך הזה, שמשמעותו המקורית היא תחושת אפסיות ונחיתות מול משהו גדול יותר, והפכו אותו על הראש, כשאנשים משתמשים בו ככה: ׳אני מרגישה ענווה אדירה! אופרה ווינפרי התקשרה ואמרה לי שהיא מתה על הברכיים שלי!׳"
גם ליאנדרה מכירה את הרצון לשתף ברגעי שמחה, אבל היא מבקשת שנשים לב להבדל בין שיתוף לבין השווצה. "אני יודעת שכשאני בשיאי, כשאני הכי שמחה, הנטייה היא לשתף את השמחה, אבל יש הבדל בין לשתף משהו עם קהילה לבין להפיץ אותו. לאחר ההפלה שלי בדצמבר יצאתי למסע של 'אנפולו' כדי לא לחזות בעוד הריון שאינו שלי, ותפסתי את התמונות האלה כפגיעה אישית. כל הנשים ה'נורמליות' האלה עם הגוף ה'נורמלי' שלהן שעושה את מה שהוא אמור לעשות הזכירו לי שהגוף שלי ריק ושלא השלים את המשימה שנחשבת לזכות נשית בסיסית. זה גרם לי לחשוב המון על אלה שאיבדו הורים, ילדים, אנשים דכאוניים, על כל מי שסובל".
"אני לא באמת כועסת על ביונסה", מבהירה מדין. "זה יהיה מופרע. זה לא באמת קשור אליה. מי יודע מה היא עברה כדי להגיע להריון תאומים, כמה קשה היא ניסתה, כמה היא סבלה, אפילו אם היא לא סבלה בכלל וכל התהליך היה קליל, אפשר לנחש שלא היה אפילו בדל כוונה רעה בשיתוף של אחד הרגעים המכוננים בחייה האישיים. אני בקונפליקט. אחרי האובדן שלי נשבעתי שכשאהיה שוב בהריון לא אהפוך את הפיד שלי למקדש לתינוק שבדרך כי מי יודע מה השיתופים שלי יתרמו לסבל של אחרת. כשהייתי ממש מדוכאת חשבתי לסגור את כל חשבונות המדיה החברתית שלי. עכשיו זה נראה לי מוגזם. מהו, בכל זאת, איפה עובר הקו בין משהו שגורם לתחושה לא נוחה לבין משהו שממש משתק? האם אנחנו צריכים לחשוב יותר ברצינות לפני שאנחנו משתפים? אני עוד לא יודעת את התשובה".