"ברגע שתינוק מגיע לעולם, עולמה של אישה מתהפך"
המחקר שנערך על ידי חברת "נורופן" תישאל 2,000 נשים שהודו שהאספקטים השליליים של הורות טרייה, כמו מחסור בשינה ותחושה של אובדן, בדידות ובלבול, גוברים על הפנים החיוביים של ההורות. אולם, ניכר שיש אור בקצה המנהרה שכן על פי התוצאות, כעבור 11 חודשים, נראה שחל מהפך מבחינת תחושותיהן של האמהות. בשלב הזה אמהות טריות סוף סוף מצליחות להבין את גודל המשימה שנפלה עליהן ולצבור ניסיון וביטחון עצמי.
לטענת דוברת חברת נורופן לילדים שהתראיינה לדיילי מייל, ד"ר פיקסי מק'קנה, נמסר כי "זה פשוט להמעיט בערכו של ההשפעה שיש להולדת תינוק על חייה של אישה. לפני שהן הופכות להיות אמהות, נשים רבות מתמקמות בקריירה מסוימת, יודעות מה הן עושות על בסיס יומי והינן מלאות ביטחון לגבי התפקיד שהן עיצבו לעצמן. יש להן עצמאות, הן לא אחראיות לאיש מלבד עצמן והיכולות וההחלטות שלהן לא נחקרות באופן קבוע. ברגע שתינוק מגיע לעולם, עולמה של אישה מתהפך. עם אותה תחושה ראשונית שמציפה אותה של אהבה ושמחה מגיע גם הבלתי נודע וזה יכול לטלטל את חייה מכלל לאיזון".
המחקר גילה שאחת מתוך שלוש אמהות מרגישה מבולבלת בנוגע לטיפול בילדה בזמן מחלה. כמו כן, חצי מהאמהות החדשות סובלות מירידה משמעותית בביטחונן העצמי בשנה הראשונה להולדת ילדם משום שלפתע הן קולטות שאין להן שמץ של מושג מה הן עושות. כמו כן, ניכר גם שאמהות רבות היו שמחות לקבל מדריך, עזרה נוספת או הוראות על תפקוד במצבים מסוימים של הורות. למשל, חצי מהנשאלות היו שמחות אילו מישהו היה מסביר להן מדוע תינוקות בוכים ו-43% אמרו שהן היו מעריכות עזרה בהתמודדות עם לילות מחוסרי שינה.
מאיפה לי לדעת אם התינוק חולה או סתם עצבני?
עוד נמצא במחקר כי נשים היו רוצות לדעת מתי זה לגיטימי לפנות לרופא ומתי יש לתת לתינוק תרופות. ברשימת העשירייה הפותחת של דברים שאמהות טריות היו רוצות לדעת עוד נמצא גם: מדוע תינוקות בוכים, כיצד להתמודד עם לילות מחוסרי שינה, האחריות שבאה עם הורות, האם לאפשר להם 'לבכות את עצמם לישון', כיצד לתרגל רוטינת שינה עם תינוק, איך לזהות האם התינוק חולה או פשוט עצבני, כיצד לתמרן בין ניקיון הבית והשמירה על התינוק, האם ישנן שאלות שאני אמורה לשאול את הרופא, לדעת שאמהות במצבי רק נראות כאילו הן מצליחות להתמודד טוב יותר וכיצד לבשל ארוחה בזמן שאני שומרת על התינוק.
המחקר גילה גם שאחת מתוך שלוש אמהות מתקשה לזהות את ההבדל בין מחלה לבין עצבנות כללית בשנה הראשונה לחייו. ארבע מתוך עשר אמהות טריות הודו שהן צלצלו לאמהות שלהן באמצע הלילה כדי לקבל טיפים על טיפול בתינוק חולה. שני שליש מהנשים שתושאלו במחקר טענו שהן מתקשות לתפקד עם חוסר השינה שהן סובלות ממנו. לארבע מתוך עשר נשים לא היה מושג כיצד לגרום לתינוק לישון באופן קובע, בעוד 35% הרגישו שהן המציאו שיטות הנקה. לאחת מתוך כל ארבע נשים לא היה מושג מתי התינוק שלה אמור להגיע לשלבים התפתחותיים מסוימים.
כשנשאלו למה הן מתגעגעות יותר מכל מהתקופה שלפני שהפכו לאמהות, 55% מהאמהות הטריות אמרו שהן מתגעגעות לחייהן החברתיים, 35% התגעגעו לעבודה ו-51% קיוו לקבל את הגוף שהיה להן בחזרה. "כשזה נוגע לעצות בריאותיות, רק רבע מהאמהות מרגישות בנוח לחלוק עצות עם אמהות אחרות על לדעת מתי לפנות לרופא ואפילו על זיהוי שהתינוק חולה או מתי צריך לתת לו או לה תרופה", אומרת ד"ר מק'קנה. "אני מציעה לא לפעול לבד, לשתף בדאגות שלך לא חשוב אם הן נשמעות לך מוזרות ולא לפחד לקבל עצה שתעזור לך ולתינוקך לגבור על מחלה ותסייע להרגיע את החששות שלך".
לטענת המחקר ניכר כי מערכות יחסים בין חברים ומשפחה גם כן יכולות להיות מושפעות מהולדת תינוק חדש. כמו כן, מסתבר שגם התחביבים שלך עלולים להיפגע שכן 50% מהנשים שתושאלו במחקר ויתרו על תחביבים ועיסוקים שאהבו. ואם לא ביאסנו מספיק, תהיו עצובות לשמוע ש-65% מהאמהות הטריות אמרו שהן סבלו משנה ראשונה לחוצה במיוחד בעוד 52% אמרו שהן חשו שהן איבדו בשנה הזאת את זהותן.
המצב פה בארץ אופטימי יותר
למרות התוצאות המעט מפחידות, כמו גם המלחיצות שעלו במחקר, ניכר כי המצב פה בארץ בקרב אמהות טריות מעט יותר אופטימי. בניגוד לטענת המחקר שרק רבע מהנשים חשות בנוח לשתף זו את זו בשאלות שקשורות לאמהות טרייה, עמוד הפייסבוק מאמאזון וכ-50,000 האמהות החברות בו מעידות אחרת. שאלנו אותן מה הן הרגישו אחרי הלידה הראשונה והדעות היו מגוונות, למרות שניכר שעל אף הקשיים ההתחלתיים, בניגוד לנשות בריטניה שברובן הרגישו שהאספקטים השליליים גוברים על החיובים, אמהות ישראל אופטימיות יותר. הנה חלק מהוידויים שלהן:
"אני זוכרת שהייתי בסערת רגשות. בעוד כולם התלהבו מהתאומות המתוקות, לי היה קשה להתחבר . לא הבנתי את גודל האחריות, ואחרי שכולם הלכו נשארתי לבד בזמן שבעלי יצא לעבוד כי מישהו צריך לפרנס. אבל במהרה הרגשות המעורבים נדחקו והתחלתי 'לעבוד'. זה לא היה קל אבל זה היה כיף ועם הזמן אפילו יצאתי לטייל והתחלתי ליהנות מהאימהות".
"הרגשתי שכולם מתערבים לי ואפילו שאני חדשה בדבר הזה אני בעצם יודעת הכל. לכן השתגעתי שכולם, בעיקר אמא של בעלי, אמרו לי מה לעשות. פחדתי גם ולכן חודש שלם בעלי חיתל לבד. בהתחלה הוא היה נורא קטן ולא ידעתי פשוט מה לעשות איתו".
"אני חושבת שמה שהכי מפחיד זה לגלות את ההבדל בין הדמות שיצרת לעצמך בדימיון לגבי הילד שיוולד לך לבין הילד האמיתי שנולד. המפגש לעתים קשה מאוד עבור חלק מהאנשים. חלק חושבים שהם ובני זוגם (שזה נושא בפני עצמו) יתחברו ישר לרך הנולד ומתפלאים שאפילו קשר כל כך טבעי לכאורה גם הוא לוקח זמן להבשיל. נושא נוסף הוא ההיפרדות - עד הלידה את והעובר אחד ואחרי הלידה הופכים לשניים - ופתאום גם כולם רוצים קצת להחזיק ללטף לגעת ב'חצי' השני שלך ולא בהכרח מבינים את הרגשות שלך שיבקשו ממך רשות כי עד לפני שניה זה היה חלק ממך. אחרי לידה ראשונה ישנה פליאה גם על כך שהבטן לא ישר נעלמת - כן, לוקח לה זמן".
"אחרי שהקטן שלי יצא ממני הרגשתי שהחלום שלי התגשם. אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאני עושה את שוב בגלל הכאבים, אבל הוא בן חצי שנה ואני שוב בהריון כך שכנראה יש לי זיכרון קצר. פחדתי שיקרה לי משהו ואז מי יטפל בקטן שלי. מרגש אותי להסתכל על הקטן שלי כשהוא מתעורר ונוגע לי בפנים ומחייך חיוך גדול. אני בוכה מזה כמעט כל בוקר, אבל יש מצב שזה בגלל ההורמונים".
"היה לי קשה שלא התאהבתי בה מיד כמו שסיפרו לי שיקרה. ההנקה כאבה לי ונלחמתי להצליח למרות שבמשפחתי אף אחת לא הניקה ולא עודדו אותי. מה גם שבמשפחה של בעלי כולם רפתנים והרגשתי כמו פרה. התרגשתי שבעלי התחבר אליה מיד ומזה שאחרי ההנקה פתאום הבנתי שהיא חיה בזכותי ושאני מאכילה אותה. כמו כן, פחדתי לקלח אותה לבד".
>> תכשיטי אמהות: השרשרת שכל יולדת תשמח לענוד
>> נאסר עליי לגעת בתינוק שלי במשך חודש