אם עברת את גיל 25, רוב הסיכויים שכבר שמעת מאמא או מסבתא את המשפט האלמותי: "בגילך כבר היו לי X ילדים" (ה-X, כמובן, משתנה לפי עדה, מגזר ומידת הלחץ לנכדים). רוב הסיכויים שזה נכון, ורוב הסיכויים שגם אם את חושבת בכיוון, ייקח עוד קצת זמן עד שתתחילי לנסות באמת. הגיל הממוצע ללידה ראשונה בישראל עומד על 27.5, ואם מביאים בחשבון כי במגזרים מסורתיים ודתיים הנשים יולדות בגיל צעיר מאוד, הרי שהממוצע בקרב הנשים החילוניות גבוה בהרבה. אספנו שלוש נשים שילדו בגיל 20 וקצת, וביקשנו לשמוע איך השפיעה ההחלטה על המשפחה, על הקריירה ועל החיים שלהן. ספוילר: אף אחת מהן לא הייתה מחכה דקה אחת נוספת.
אורטל בירן גורפינקל (32),מלווה נשים לחשיבה חיובית וביטחון עצמי במסגרת "בוחרת בעצמי", הפכה לאמא בגיל 24. כיום היא כבר אמא לשלוש: בנות 7 וחצי, חמש וחצי שנה. "מעולם לא חשבתי שאהיה אמא צעירה. בתור נערה בכלל דמיינתי את החיים שלי שונים לגמרי. הייתי אמורה להתעורר בדירה תל אביבית אחרי בילוי פרוע באיזה פאב, ומשם לצאת למשרד יח"צ שלי. אבל החיים טבעם להפתיע אותנו, וזכיתי לפגוש את אהבת חיי כבר בגיל 19. למרות שהדבר האחרון שעניין אותי בגיל הזה הוא להינשא, מהר מאוד עברנו לגור יחד - ושלוש שנים אחר כך נישאנו, בידיעה שלא בוער לנו להפוך להורים בהקדם - אבל משהו השתנה בנו. אני זוכרת שיחה שהייתה לי במכללה עם חברה שלי, וזוכרת בבירור שאמרתי לה שאני מרגישה שאני רוצה תינוקת. משם כבר היה לי ברור שהיא תכף תגיע אליי - וזה בדיוק מה שקרה.
"יש המון יתרונות להפוך לאמא בגיל צעיר. יש לי כוח ואנרגיות להשתולל אתן בגן שעשועים, להבין אותן (כי אני זוכרת את עצמי בגיל הזה, לא כקלישאה: אני באמת זוכרת, זה לא היה כל כך מזמן) - ואין שום סיכוי בעולם שהייתי עושה משהו שונה, כולל להפוך לאם בגיל כזה. החסרון היחיד שהיה הוא שאני הייתי הראשונה מכל החבר'ה שהפכה לאמא, ולא היה לי עם מי להתייעץ ובמי להסתייע, ואני חושבת שחלק מזה גרם לי להפוך לדולה בסופו של דבר. הייתי עושה את זה שוב ושוב ושוב. האימהות משנה אותנו. היא גורמת לנו לראות את החיים אחרת, במבט בוגר יותר, רגוע יותר ובאותה נשימה היא מטלטלת אותנו כמו שאף חוויה לפני כן לא טלטלה. אני זוקפת להיותי אמא חלק גדול מאוד ממי שאני ומה שאני היום גם כאישה וגם במקצועיות שלי".
כשהייתי בשבוע 41 בהריון עם לירי הגעתי לביקורת בבית חולים.הרופאה החליטה שזה הזמן הכי נכון לשאול אותי אם אני לא צעירה מדי...
Posted by אורטל בירן גורפינקל on Saturday, January 30, 2016
"מה בוער לך, מה?"
אבל בעוד שאורטל הייתה ועודנה שלמה עם ההחלטה לחלוטין, לא כולם מסביב חלקו את הבשלות הזו. "אמנם רוב הסביבה תמכה והתרגשה כבר בשלב ההיריון, אבל היו כאלו שהרימו גבה ותהו מה בוער לי. למזלי, תמיד הלכתי עם תחושות הבטן שלי, במקרה הזה במשמעות כפולה. לא עניין אותי מה דעתם של אחרים. בביקורת היריון עודף בשבוע 41 הרופאה שבדקה אותי חשבה שזה הזמן הכי נכון לשאול אותי למה נכנסתי להיריון ואם אני לא חושבת שאני צעירה מדי. עניתי לה שיש המון יתרונות בלהיות אמא צעירה ואיזה כיף לי שאני אזכה לחוות אותם. שלושה ימים אחר כך נולדה הבכורה שלי, והפכה אותי לאמא".
גם סיון שמיעהו (33) לא חיכתה יותר מד כדי להקים משפחה. מאז גיל 24 היא אמא של מאי (9), ועם השנים הצטרפו גם סהר (6) ואמה (2.5). בנוסף, היא בעלת "סיון - החופש לעצב", סטודיו לעיצוב מתנות לילדים ולגנים. "תמיד אהבתי את הרעיון של להיות אמא צעירה, ןכאשר מצאתי את אסף, החצי השני שלי, שמחתי ששיכולתי לממש את השאיפה הזו. הייתי מלאת אנרגיות ובאתי לאמהות ממקום מאוד צעיר, נהניתי מהראשוניות. אמנם הייתי מאוד צעירה, אבל הרגשתי שזה הדבר הכי נכון לי, ושהקריירה תתפתח בהתאם. היינו הראשונים מבין החברים שלנו שהביאו ילד, אבל זה עבד לטובתנו, כי כל החברות שלי היו רווקות עם הרבה זמן פנוי לבייביסיטר. מעולם לא הרגשתי שאני 'מבזבזת' את שנות ה-20 שלי על הורות, מבחינתי זו הייתה הגשמת חלום. אז נכון, לא הצטרפתי לחברות שלי לחופשה בתאילנד כשמאי הייתה בת חודשיים, אבל הרווחתי הרבה דברים אחרים, ואני באמת לא מרגישה שפספסתי כלום".
ומה לגבי בן או בת "זקונים", בגיל שבו לא מעט נשים רק מתכננות את הילד הבכור? סיון לא מאשרת ולא מכחישה. "never say neve. אין לי בתכנון כרגע, כי נוח לי מאוד ששלושתם כבר גדולים, אבל ימים יגידו"
.
"הילדים עזרו לי לדעת מה טוב לי"
ענבל לוי אזואלוס (37), שמוכרת יותר ככוכבת הילדים "ענבלי בא-לי", היא אמא לשני בנים (14 ו-11 וחצי). הבחירה שלה להפוך לאמא צעירה נובעת מסיפור חייה המורכב, והיוותה מעין נחמה על הילדות שנגזלה ממנה. "אמי נפטרה כשהייתי בת 8. תחושת הפספוס האינסופית שחוויתי והכמיהה למשפחה שלמה ומאוחדת גרמה לי לרצות להיות אמא - ללא כל קשר לגילי הצעיר ולבחירות אחרות שעשיתי בחיי. כמובן שמהמקום שאני נמצאת בו היום, אמא לשני בנים שהם מקור החמצן העיקרי שלי, לא הייתי עושה זאת אחרת, והשנים לימדו אותי שהילדים שלי מעולם לא עיכבו את התפתחותי באף תחום. יתרה מזו: עזרו לי ללמוד על עצמי ולדעת מה טוב בשבילי".
ענבל מספרת שבעבר התגובות שקיבלה היו מסויגות, אבל בהמשך הפכו לפרגון אינסופי. "הסביבה תמיד היתה ותמיד תהיה הטרוגנית, וזה בסדר. כמובן שבתחילת דרכי כאמא היו הרמות גבה, ושאלות חסרות טאקט כמו: 'למה לך לקבור את עצמך בגיל צעיר?'. הדברים האלו תמיד צמררו אותי והכעיסו אותי, ולא ראיתי צורך או רצון לתת הסברים אישיים ועמוקים לעניין. היום התגובות הרבה יותר נלהבות, חמות ואוהבות שגורמות לי במקום להגיב, פשוט לחייך. אנשים אומרים שאני נראית כמו אחותם הגדולה או מקסימום הבייביסיטר, מתפלאים איך הספקתי כל כך הרבה ובאופן כללי משמיעים מבחוץ את מה שאני מרגישה מבפנים".
האמהות אילצה את ענבל לוותר על החלום ללמוד בבית ספר למשחק, אבל החרטה לא ממש ניכרת בה. "לימודי משחק הם תובעניים מאוד, ולא רציתי לשלב אותם עם אמהות לשני ילדים קטנים. אבל כמו בכל תחום בחיי, איכשהו - גם אם מרגיש שקשה - בסוף הכל מסתדר כמו פאזל. לימודי המשחק לא עיכבו את הקריירה שלי, ולגבי טיול ארוך: חו"ל לא נסגר בינתיים, וגם לשם אגיע". ומה לגבי אחים קטנים לשני הבנים הגדולים שלה? ענבל לא מלבטת הרבה לפני שהיא עונה: "בהחלט רוצה עוד ילדים, ובהחלט יהיו".