1. לשלוח צילומים מביכים לחברות. הנועזות באמת מעלות את צילומי הפקק הרירי או הפדים המוכתמים שלהן לקבוצות פייסבוק או וואטסאפ, הסולידיות יותר ישגרו את התמונה רק לחברה מנוסה בליווי אזהרה "תישבעי שאת מוחקת" - אבל לא מעט הריוניות מאבדות כל שביב של כבוד עצמי כשהן מנסות להחליט האם החילזון החמוד שיש להן בתחתונים הוא אכן הפקק הרירי או האם הדימום מצדיק מיון.
2. לקבל ציר בזמן שבודקים לך פתיחה. צירים זה כואב, וגם בדיקת פתיחה (תהליך שבו הרופא או המיילדת מחדירים יד לעומק הנרתיק כדי לבדוק עד כמה - אם בכלל - צוואר הרחם נפתח מאז הבדיקה הקודמת) היא תענוג מפוקפק מאוד. אבל כשהשניים משתלבים (עניין לא נדיר לקראת סוף הלידה, כשהצירים צפופים מאוד) היד נשארת בפנים, בזמן שאת שואגת ומתפתלת, ובעיקר לא משחררת את האומלל/ה שבדק/ה אותך.
3. לעשות קקי. זה טבעי, זה קורה לכולן וזה אפילו קצת בלתי נמנע כשחושבים על הלחצים שמופעלים על האיזור בלידה - אבל כמה שלא תגידי לעצמך שהצוות ראה כבר מיליון יולדות שהוציאו עוד כמה דברים לפני או יחד עם התינוק, כשתחשבי על עצמך ועל מה שעשית על מיטת הלידה תתכווצי קצת מבושה.
4. כשיורדים לך המים במקום ציבורי. נכון, לרוב לא מדובר בשצף-קצף דרמטי (אלא יותר בטפטוף ששולח אותך לגגל ולשלוח תמונות לחברות, ראי סעיף 1), אבל כשאת מוצאת את עצמך במקום ציבורי עם מכנסיים רטובים ושלולית מסביבך - הסטטיסטיקה ממש לא מעניינת אותך.
5. לנבוח על כולם. כמה נשבעת שלא תהיי כזו, שתחזיקי פאסון ותהיי נחמדה לבעלך ולמיילדות - אבל כשאת במצע ציר ומישהו שם נפשו בכפו ומעז, נניח, לנשום: וואלה, את לא עצבנית, מעצבנים אותך. בעוד שהמיילדת סביר שלא תראי יותר בחיים, את הג'ורה שפתחת על אמא שלך, בן זוגך ואמא שלו לא ישכחו לך כל כך מהר.
6. חוקן. שוב, מדובר בהליך שגרתי, שכמעט כל יולדת עוברת. ועדיין, המחשבה על לתחוב נר (או צינורית פלסטיק שמזרימה נוזל) לתוך הטוסיק הדואב שלך היא במקרה הטוב מביכה - שלא לדבר על ההידוס הברווזי לשירותים כשהחומר מתחיל להשפיע, תוך תפילה חרישית לריבונו שלא ייתן לתוצרת לצאת לפני שתפגשי את האסלה.
7. לשחרר נפיחה. בדומה לסעיף הקקי - אי אפשר לשפוט אותך, מדובר באירוע רב-לחצים באזורים האסטרטגיים, והגיוני לחלוטין שהשליטה שלך בהפרשות וגזים לא תהיה במיטבה. אבל כשאת משחררת נפיחה רועשת בדיוק כשמכניסים סטודנטים לחדר, או כשהמיילדת רוכנת מול פתחייך כדי לבדוק אם כבר התקדמת ולו במילימטר כבר, למען השם - הפדיחה לא קטנה.
8. לשאוג. הסעיף הזה מיועד למי שלא לוקחת אפידורל, לוקחת אפידורל ולא מרוצה מההשפעה או עדיין ממתינה למרדים, שכנראה מצא משהו טוב יותר לעשות מלהציל אותך מעצמך. לידה מחברת אותנו ליצור הקדמוני שבנו, ולפעמים גורמת לנו להוציא קולות שנשמעים כמו איש מערות שבדיוק מחסל ממוטה עם הנבוט שלו.
9. לבקש ללכת הביתה. ברגעים הקריטיים, לא מעט יולדות מתחרטות על הרגע שלא ביקשו קיסרי, על הרגע שנכנסו להריון ועל הרגע שנולדו בעצמן. לא מעט מהן מכריזות ברצינות גמורה שנמאס להן, הן לא רוצות ללדת ומעוניינות לחזור הביתה - ובכן, אלא אם יש לך רעיון ממש טוב איך להוציא מתוכך את התינוק הזה שלא באמצעות לידה, כנראה שאין לך ממש ברירה.
10. להבין מה זה אומר כשאבטיח יוצא לך מלמטה: כשמנסים לגרום לבן אדם להבין איך זה מרגיש ללדת, משתמשים בביטוי הכה לא סקסי וכואב הזה. זה נשמע רע מאוד, בוטה בהחלט ורחוק מנס הבריאה שכולם מדברים עליו. אבל כשאת לוחצת את הלחיצות האלה, את מבינה לגמרי שזה הכי נכון שיש. ורק, אבל רק יולדות יכולות להסכים עם זה.
עוד ב-9 חודשים:
>> 34 דברים שלא מספרים לך בקורס הכנה ללידה
>> מזל טוב משולש: הסבתא, הבת והנכדה נולדו באותו היום
>> 10 סיבות לדימום בהריון