קורין מאייר היא סופרת צרפתייה ידועה ואם לשניים, אך היא, בניגוד לרוב האמהות, לא נותנת לזה להגדיר אותה. יותר מזה. הסופרת מצהירה עכשיו בכתבה אישית שמפורסמת מסביב לעולם כי הילדים מותירים אותה מותשת ושואבים ממנה כל אנרגיה יצירתית, כך שלא נותר בה דבר. היא ממתינה בציפייה דרוכה, היא מודה בקול רם ולא פופולרי, שיהפכו כבר לעצמאיים ויפנו לה שוב את הזמן לעשות דברים חשובים באמת.
"מפחיד לחשוב כמה מאיתנו קיימים", היא פותחת. ״כדור הארץ מכיל 7.5 מיליארד איש. בשנת 2100 יהיו 11 מיליארד. איך יוכל הכדור להאכיל את כל בני האדם האלה? אני חיה בצרפת, בה אובססיית הילודה נמצאת בשיאה וילדים הם הבטחה לאושר, התפתחות אישית ומעמד חברתי. האנשים שהם נטולי-ילדים, ואין לכך מילה אחרת בחברה שלנו, נחשבים אגוצנטריים ואזרחים לא ממועילים. הם מרגישים צורך להצדיק את עצמם ואת בחירתם. כשהם אומרים לי: 'אני לא יכולה להביא ילדים, אבל אנחנו מתים על ילדים', אני אוהבת לענות: 'יש לי שניים אבל אני שונאת ילדים'"
אין ספק שמאייר נהנית להיות פרובוקטיבית, ושאת ילדיה שלה היא אוהבת, אבל יש פה נקודה שהיא מרגישה צורך לחדד: "אנו חיים בחברה אובססיבית כלפי ילדים. הבאתי בעצמי שני ילדים, ואני לא יכולה להגיד: אל תעשו כמוני, אבל אני מרגישה שאני מסתתרת מאחורי מסך עשן אידילי. אני מתנגדת באופן נחרץ לשטיפת המח והפתוס סביב ילדים. הגיע הזמן להפסיק לשווק את השקר הזה שבתינוקות יש שיקוי אושר. מספיק עם אשליית התינוקות הזאת. בימינו קשה להביע את חוויית ההורות חוץ מבמשפטים שחוקים כמו: 'אני אם מאושרת וילדיי הם האושר שלי'. ההנאה מההורות היא חובה, וזה שקר. גידול ילדים הוא אחוז אחד של אושר ו-99 אחוז של חרדות. הורות היא עבודה מסביב לשעות, הורים רבים הופכים להיפר-הורים בכל החזיתות, מאוכל דרך חינוך ועד פעילויוית אחר הצהריים. גם אני כזו והפכתי בעל כרחי לאמא יהודייה קלאסית בשלב מסויים, כזו שמייצרת ילדים היפר-שמורים שלא ברור לי איך ידעו להתמודד בעצמם עם העולם".
מאייר מאמינה שהלחץ ללדת נובע מהתפיסה הקפיטליסטית שדוחפת אותנו לייצר עוד ועוד צרכנים, להם צריך יהיה לייצר עוד מכוניות, בתים וגאדג׳טים. "ילדים עולים הון. הספרדים פרסמו לאחרונה שילד עולה למשפחה, מלידה עד בגרות כלכלית, בין מאה ל-300 אלף יורו", היא אומרת. "גידול ילדים לא רק הותיר אותי מותשת, אלא גם מרוששת. בתי תסיים בקרוב את לימודיה, ואני אעשה באותו היום מסיבה גדולה. אני לא אצטרך לתמוך בה מאותו היום. איזו הקלה! למה אומרים כל הזמן שילדים הם העתיד שלנו? זה בגלל שאנחנו לא יודעים כלום על העתיד שלנו, האישי וכאנושות. ילדים, ברוכים הבאים ובהצלחה לכם בעולם הרקוב שהשאירו לכם הוריכם האוהבים. הם בילו כל כך הרבה זמן בטיפול בכם שלא נשאר להם זמן לתקן אותו".