לינוי דבח, חיילת משוחררת מגן יבנה לימדה לקח שני מרכולי מזון שסירבו להעסיק אותה כשהייתה בחודש השישי להיריון וזאת בניגוד לחוק ואף קיבלה פיצוי של כ-100 אלף שקל. לפני כשנתיים פנתה דבח לסניף שופרסל באשדוד לאחר שנתקלה במודעת דרושים וביקשה להתקבל לעבודה כקופאית. היא הייתה אז נשואה טרייה, בתחילתו של היריון ראשון, וביקשה לחפש עבודה עד הלידה. כאשר סיפרה לאחראית במקום שהיא בהיריון, נאמר לה שהמדיניות היא לא לקבל עובדים לתקופה זמנית, כי אם קבועים בלבד לאורך זמן.
דבח פנתה לעו"ד רונן בן צבי בגין הפליה לרעה. בתגובה הגיבה הרשת כי אילו דבח לא הייתה בהיריון ומצהירה מראש שביכולתה לעבודה חודשים ספורים בלבד - היא לא הייתה מתקבלת לעבודה מאחר שיש צורך בעובדים קבועים. עם זאת, על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, אסור לפטר אישה בהיריון. כמו כן, אין לפטר עובדת שצברה ותק של עד חצי שנה והרתה.
באמצעות עו"ד רונן בן צבי, הגישה דבח תביעה נגד שופרסל לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בסכום של 50 אלף שקל. שופרסל הכחישה את טענותיה של דבח וציינה, כי מדיניות הרשת אינה מפלה נשים בהיריון, וכי במקרה זה היחידה הרשאית לקלוט קופאיות לעבודה היא סגנית מנהל הסניף שמעולם לא ראיינה את התובעת, ולפיכך גם לא דחתה את מועמדותה.
לדברי השופט משה טוינה, הגישה לפיה אישה המועמדת לתפקיד כשהיא בהיריון ואינה יכולה להתחייב לעבודה במשרה קבועה היא תפיסה המקבעת דעה קדומה על נשים בהיריון כמועמדות כשירות לעבודה זמנית בלבד ובמבחן התוצאה, הדבר חוסם את דרכן של נשים להשתלב בשוק העבודה במשרות צמיתות, מה שגורם לכך שנשים בהיריון מודרות ממקום עבודה שלא מנימוקים ענייניים. השופט קבע, כי הרשת תשלם לדבח פיצוי של 25 אלף שקל וכן הוצאות משפט בסכום של 5,000 שקל.
"אנחנו לא מקבלים נשים בהיריון"
אבל זה לא נגמר שם. חודשיים לאחר מכן, בעודה בהיריון, המשיכה דבח לחפש עבודה והגיעה לסניף של רשת 'עוף והודו ברקת' בגן יבנה. "ראיתי מודעת דרושים שהרשת מחפשת קופאיות, התקשרתי כדי להגיש מועמדות. כשהגעתי לסניף הקופאית הסתכלה על הבטן שלי ואמרה שהם לא מקבלים לעבודה נשים בהיריון. אמרה שככה זה. הייתי בהלם".
בעצת פרקליטה, החליטה דבח להתקשר לסניף כדי לתעד את השיחה המוכיחה שלא התקבלה לעבודה בגלל היריונה. להלן ההקלטה:
דבח: "הגעתי לסופר ברקת מגן יבנה, עם מי אני מדברת"?
קופאית: "כן, עם הקופאית הראשית. בת כמה את?".
דבח: "בת 20".
קופאית: "בת כמה, 20"?.
דבח: "כן. אני הייתי אצלכם".
קופאית: "את...".
דבח: "הייתי אצלכם פעם וראיתי שהתוכנה שלכם זה כמו תוכנה שהייתי עובדת בה פעם אז ככה שאני מכירה את זה".
קופאית: "את פנויה לכל המשמרות בשבוע"?
דבח: "כן".
קופאית: "מתי תוכלי לבוא לכאן?".
דבח: "מתי שאת תרצי".
קופאית: "יום ראשון תוכלי בשעה 11?".
דבח: "אה, כן, אין בעיה, רק אני רוצה רק שתדעי שאני בחודש שישי להיריון, לי זה לא מפריע מבחינת הזמינות. אני יכולה להגיע תמיד. אני בחורה אחראית מאוד, ככה שזה לא...".
קופאית: "לא מאמי, לא. הוא לא מקבל בחורות בהיריון בכלל".
דבח: "למה לא"?
קופאית: "לא".
דבח: "אוקיי, טוב. תודה".
באמצעות עו"ד בן צבי, הגישה דבח תביעה על סכום של 50 אלף שקל נגד רשת ברקת לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב על כך שלא התקבלה לעבודה בגלל שהיא בהיריון. הרשת מצדה הגישה כתב הגנה בו טענה, כי מדובר בתביעת סרק שמטרתה 'סחיטה ואיומים' וכי בכתב התביעה דבח לא ציינה מי הקופאית שעמה דיברה וכי לא הציגה אישור שהיא בהיריון. לטענת החברה האדם היחיד שמורשה לראיין מועמדים לעבודה הוא מנהל הסניף. במקביל הרשת הגישה תביעה נגד דבח בסכום של 50 אלף שקל בגין לשון הרע וכי תביעתה חסרת השחר פגעה בשמה הטוב ובמוניטין שצברה במשך שנים רבות.
השופט אורן שגב קיבל את תביעתה של דבח, דחה את טענות הרשת על הסף ואת התביעה שכנגד שהוגשה נגד התובעת וקבע, כי הם יפצו אותה בסכום של 50 אלף שקל וכן ישלמו לה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של בסכום של 20 אלף שקל.
השופט ציין בפסק דין שניתן באחרונה, כי מהראיות שהוצגו בפניו מתחזקת התמונה לפיה דבח לא התקבלה לעבודה בגלל היריונה ושהרשת לא הביאה כל ראיה ממשית לסתור את טענותיה. כמו כן, הוא מתח ביקורת קשה על כך שהרשת בחרה לנהל התקפה אישית על דבח ופסל את הטענה לפיה התביעה הוגשה על מנת להתעשר על חשבונה. "לאור כל האמור אנו מקבלים את תביעתה של התובעת וקובעים כי הנתבעת הפלתה אותה בקבלתה לעבודה מחמת היריונה, וזאת בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות", נימק השופט את פסק דינו.
"אני שמחה שבית המשפט קיבל את תביעתי ומקווה שנשים בהיריון לא יוותרו ויתבעו מעבידים שלא מוכנים לקבל אותן לעבודה בגלל היריונן. הגיע הזמן שיפסיקו להפלות נשים בהיריון רוצות להתפרנס", אמרה דבח באמצעות עו"ד בן צבי.