הורסת שמחות שכמותי: על מה חשבתי?
כן, בדיוק אז. בנקודת הזמן הזאת בה החיים חזרו למסלולם, הפעוט מסתדר בגן. אימא ואבא ישנים שוב, הביקיני יושב פרפקט, אנחנו אשכרה מבלים, יוצאים, הסקס בשיאו ואז, שהכול סוחב די טוב - משהו בער בי להתחיל הכול מחדש. האם יש לנו איזה שהוא מנגנון הרס עצמי? או שמא אנחנו יצורים אגואיסטים שחייבים לשכפל את עצמנו בקצב מסחרר? למה אנחנו שוכחים את הקשיים ולמה כדאי לנו להפסיק לצפות מהתינוקות הקטנים שלנו? כך התחיל סיפורו של התינוק השני.
"למה שלא נעשה אח ליונתן?" הצעתי.
"בשביל מה?" הוא ענה, וראיתי על פניו שהוא שוקל את העניין, למרות שבו זמנית חשב שזה עוד אחד מהרעיונות הגרועים שלי, שבסופו של דבר הוא תמיד נופל ונכנע אליהם.
"לא יודעת, נראה לי שזה חשוב שיונתן לא יגדל לבד, הוא ילד מאוד מפונק, הוא חייב ללמוד להתחלק. וגם תראה איזה יפה הוא וחמוד וילד טוב ושקט, למה שלא נשכפל אותו? פתאום נהיה משפחה. יהיה לנו בית רועש בקטע טוב, ארוחת שישי תהיה חמימה וממלאת ושנהיה זקנים, יהיה מי שידאג לנו". שכנעתי גם את עצמי. פתאום המילים נשמעו באוזנינו רומנטיות וקוסמות, מה שהביא אחריהן חיבוק דביק גדול, שהמשיך למה שבעתיד קראנו לו אלון.
אל תתחסדו לי עכשיו – גם אתם משווים
אבל בסופו של דבר זה קרה: התאהבתי גם בפעם השנייה. אין מה לעשות אנחנו יצורים אגואיסטים ומאוהבים בעצמינו, ולכן אוהבים את ילדינו. יפים או מכוערים שיהיו. ומה הספקתי לשכוח? חוץ מזה שהוא חמוד? את הכול. וגם, מי העלה בדעתו שלא כולם יוצאים אותו הדבר? הרי שניהם יצאו גם ממני וגם ממנו. ואז נזכרתי, והפעם גם כתבתי, למקרה שאשכח שוב.
עד גיל חודש הוא קטן ושברירי, קצת מפחיד להתעסק אתו, ולא כזה כיף לקלח אותו, שלא יחליק ושלא יתפרק לנו חלילה, ברוב הזמן הוא ישן (חוץ מבלילה). ואם לא, זה נראה ככה. בחודש השני הוא מתחיל לקבל צורה של משהו, עושה כל חמש דקות קקי, (שלא ננוח חלילה שלא לצורך), בשלישי השרירים מתחזקים והם פחות נימוחים, וגם כבר לא פוזלים, או רק שוכבים על הגב ומתלוננים. אבל אז מגיע החודש הרביעי. כשהוא מגלה שמשעמם סתם לשכב על הגב ולשתוק, ולישון זה הכי מבזבז את החיים. וכל הפולנים דורשים ממנו כבר להתהפך - אז מתאים לו לזוז וכמה שיותר. עריסה קטנה זה אאוט, מעכשיו תנו לו לול קמפינג גדול שאפשר להשתולל בו. משחקים מנגנים מפלסטיק זול? נו מור. רוצה לקרוע לאימא את השרשרת, למשוך בשיער, לחטוף אייפונים, לתפוס את האף, כי זה הכי מגניב. בחודש חמישי (עד כאן הגענו בינתיים) כואבות השיניים, רוצה הרבה על הידיים, רוצה כבר רק אבא ואימא, מגלה שאם בוכים - מיד מגיעים אז מפתח דציבלים יותר גבוהים ובזמן החופשי פשוט מפטפט. בקולי קולות.
>> הסרטון שישכנע אתכם סופית לעשות עוד ילד עכשיו
>> איך לעזאזל הנקתי תאומים?
>> כמה עולה העגלה החדשה של קייט מידלטון?