"הכרתי את בעלי במסיבה של חברים משותפים כשהיינו באוניברסיטה. אני למדתי אדריכלות, הוא היה סטודנט לראיית חשבון. זו הייתה אהבה ממבט שני. אני מטבעי בחורה פעילה, תמיד מוקפת ההמון חברות, אוהבת ספורט וים ומסיבות ובלאגן ותמיד הייתי אחת שבולעת את כל מה שיש לחיים להציע (ויש להם!) כי לכי תדעי מה יהיה מחר.
"הוא ההיפך הגמור ממני. אדם מחושב שחוסך ליום שחור, אין לו כמעט חברים, אוהב לרוץ בים לבד, חולה ספרים ותמיד היה אחד שמאוד מאוד זקוק לשקט שלו עם עצמו. ביחד היינו ממש ינג ויאנג. אני מצדי הכנסתי לחייו שמחה ורעש, והוא הכיר לי את השקט והשלווה. זו הייתה אהבה גדולה שזרמה לאט ובזהירות, בקצב שהתאים לשנינו. עברנו לגור ביחד כמעט אחרי שנה בדירת גג חלומית מול הירקון.
"אחרי שנתיים של מגורים משותפים התחתנו. מהר מאוד גם הבנו שנמאס לנו רק להסתכל על כל התינוקות החמודים בעגלות שמטיילים איתם בפארק והגיע הזמן לאחד משלנו. לקח לנו כמעט שנה להיכנס להיריון, אבל הצלחנו.
"הטרימסטר הראשון שלי היה נוראי, לא הפסקתי להקיא את נשמתי כל יום כל היום. פשוט לא תפקדתי. לא הייתי מסוגלת לאכול כלום, מלבד ארטיק קרח בטעם לימון, ביום טוב. הרגשתי הכי לא מינית בעולם ורק רציתי להפסיק להקיא ולחזור להרגיש כמו שאני אוהבת ומכירה. אבל אז, בתחילתו של שבוע 16, הבחילות פשוט פסקו ביום אחד. חזרתי לחיים. ביום בו הן הלכו, נכנס שוב רעב גדול: לאוכל( וכמה שיותר), אבל גם רעב עצום למגע, למין, לספורט, לחיים.
"פתאום, אחרי שלושה חודשים לא קלים, הרגשתי כל כך טוב עם עצמי, עם ההריון ועם הבטן שהתחילה לצאת ולבצבץ. אבל הייתי לבד לגמרי בתחושות שלי. בן זוגי לא אהב את איך שאני נראית. הוא טען שהשמנתי. התעגלתי. השתניתי. הוא כבר לא ממש רצה לגעת, ואם כן אז רק פעם ב... על מי אני עובדת? כמעט אף פעם. היה נראה לו מוזר לשכב איתי. הוא לא הצליח להסביר למה בעצם, לא לעצמו ובטח לא לי.
"היה לי ממש קשה עם המשבר הזה. אחרי שהתחננתי ושיגעתי אותו, הוא הסכים ללכת למטפל כדי לנסות להבין על מה זה יושב אצלו. אחרי שלוש פגישות שלא עזרו לו להגיע להבנה, הוא הבהיר לי שהוא מפסיק עם הטיפול. זה גמר אותי. הרגשתי בשיא של החיים שלי, קיבלתי תגובות מדהימות מהחברים בעבודה, מהאנשים שרצתי איתם בפארק, אפילו מהמוכר במכולת. רק לא ממנו. הרגשתי מלכה בכל מקום מלבד ביתי שלי. התסכול הרגשי והמיני שלי רק הלך וגבר. הרגשתי שקופה בבית. לא משנה כמה דיברתי והסברתי לו שאני צמאה למגע שלו, הוא רק הלך, התרחק ונאטם.
התחושה שמישהו נוגע בך שוב היא מדהימה
"יום אחד נשארתי מאוחר בעבודה וחבר טוב ראה אותי בוכה. לא יכולתי לעצור את הדמעות וסיפרתי לו הכל. הוא עמד מולי המום ולא האמין למה שהוא שומע. מאותו רגע נוצרה בינינו אינטימיות שהתבטאה במשך חודש בחיזוקים ומחמאות שהגיעו מצדו בכל בוקר שהוא ראה אותי.
"ואז זה קרה. היינו במסעדה לחגיגות יום הולדת של קולגה והוא הציע להקפיץ אותי הביתה. כשנכנסנו לאוטו, אמרתי לו שייסע אליו הביתה. הוא שאל אותי אם אני בטוחה. עניתי 'כן' חד משמעי וברור.
"היה מדהים. התחושה הזאת שמישהו נוגע בך שוב מחדש, כמה רוך ותשוקה היו בערב הזה. רעדתי מעונג והתרגשות ברמות אחרות. הרגשתי שרואים אותי סופסוף. הרגשתי אשה נחשקת, נאהבת – הרגשתי חיה כמו שלא הרגשתי מאז תחילת ההריון!
"אני לא גאה בזה אבל גם לא מתביישת בזה. אני מרגישה שבן זוגי הביא את זה על עצמו. למה אני צריכה להיענש? למה לענות אותי במשך חודשים? למי יש את הזכות לתת לאשה בהיריון את התחושה שהיא הדבר הכי דוחה בעולם? ובכל זאת, אני לא האישה הזאת. היה לי ברור שזו הייתה פעם אחת, יחידה, מהנה וחד פעמית.
"נחשפתי מול בעלי ואנחנו במשבר אמון רציני. הוא כועס ופגוע מאוד. מחשבות על גירושים עולות כל היום אבל אני מפחדת לעשות צעד כל כך גדול. אנחנו אמורים להתחיל טיפול זוגי שינסה לעזור לנו להבין אם יש על מה לעבוד והאם יש תקווה שמשהו ישתנה לפני שחיים חדשים יצמחו כאן".
>> לעשות עוד ילד או להתגרש? דילמה של נשים רבות