לידה טבעית היא דבר מופלא. החיבור לעוצמות הגוף, השליטה בתנועה, האנדורפינים - כולם חוברים יחד כדי ליצור חוויית לידה מושלמת. אבל כל הטוב הזה מצריך לא מעט הכנה מראש, וכאשר היולדת בונה על אפידורל, ומגלה רק ברגע האמת שלא תזכה לפגוש מקרוב את פלאי הפרמקולוגיה - אפשר להניח שהיא תחוש מעט מאוכזבת, תפרוץ בבכי היסטרי או פשוט תודיע שהיא מסרבת להוציא את התינוק ממנה עד שהמרדים לא מתייצב עם מחט ביד. אספנו כמה סיפורים של מאמאזוניות אמיצות, שילדו בלי אפידורל שלא מרצונן החופשי - ושרדו כדי לספר.
עוד ב-9 חודשים:
>> מה יקרה אם יברח לי בלידה?
>> משפטים מעצבנים שאסור להשמיע במהלך הצירים
>> איך יוצא תינוק? סיפורי לידה של נשים אמיתיות
לא מבינה איך היה לי אומץ
"מרגישים בעיקר הלם, שוק מוחלט. את כל כך בטוחה שברגע שתקבלי את הזריקה כל הסבל הזה יהיה מאחורייך, ואז ברגע אחד אומרים לך שכבר לא תספיקי לקבל, שאת עוד רגע בפתיחה מלאה, ושמעכשיו הולך לכאוב לך פי מיליון ממה שכאב עד עכשיו. לא מבינה איך היה לי אומץ ללחוץ בכלל".
המרדים התעכב
"הגעתי לבית החולים עם פתיחה 5 וצירים כל 3 דקות בערך, וישר העלו אותי לחדר לידה. המרדים התעכב, ובינתיים הפתיחה התקדמה, כך שעד שהוא התפנה אליי כבר לא היה טעם לתת לי. הכל קרה מהר, שלוש לחיצות והקטנה הייתה בחוץ - אני לא אשקר, זה כאב נורא, במיוחד הלחיצה שהוציאה את הראש: בלי אפידורל אין הזדמנות לחכות עם הלחיצות, הגוף עושה את זה אוטומטית מעוצמת הכאב, אבל לכן מספר הלחיצות מצומצם יותר. בסופו של דבר, אצלי זה רץ, והיה מרגש להרגיש את הלידה ולהתאושש מהר יותר (בהשוואה ללידה הראשונה, שבה קיבלתי אפידורל והגב כאב לי כמה חודשים אחר כך)".
נכנסתי להיסטריה
"דווקא קיבלתי אפידורל, אבל כנראה שהמינון היה גבוה מדי כי הוא ממש שיתק לי חצי גוף. קראו לאחראי על המרדימים, שהורה להוציא לי את הצינורית - ומאותו רגע ילדתי בלי שום משכך כאבים. נכנסתי להיסטריה, זה היה סיוט של כאבי תופת שלא הייתי מסוגלת לסבול. זה היה פחד היסטרי וחוסר אונים מטורף. אני יודעת שיש נשים שיולדת בלי, אבל הן יחידות סגולה. אין סיבה בעולם ששון בן אנוש יעבור כאבים כאלה בלי עזרה".
התחננתי לאפידורל
"לי תמיד היה חשוב לנסות וללדת טבעי. בלידה של הבכורה שלי שרדתי עד פתיחה 7, ואז התחננתי לאפידורל. עד שהלידה עצמה הגיעה - ההשפעה כבר די פגה והרגשתי את כל צירי הלחץ. זה מרגיש כאילו משהו מפרק לך את האגן מבפנים ובמילים פשוטות- קורע לך את הצורה. אני זוכרת שצרחתי שאני נקרעת... בלידה השנייה לא היו חדרי לידה פנויים. כשהגעתי לחדר לידה סוף סוף (ברגל, כי אפילו לא היה סניטר לקחת אותי) המיילדת הכריזה: 'פתיחה 7. אני פוקעת לך את המים ואת יולדת. אין זמן לאפידורל'. הייתי קצת בהלם. אבל באיזשהו מקום שמחתי על זה שההזדמנות נכפתה עלי כי, כאמור, בלידה הראשונה הרגשתי קצת מאוכזבת מעצמי שלא הצלחתי ללדת בלי אפידורל. הסתכלתי על הדולה שלי והיא חייכה אליי, תוך שניות המיילדת פקעה את המים והתחילו צירי לחץ. הכאב היה מטורף, שוב אותה תחושה של אגן שעוד שניה מתפצל ונשבר לשניים ושאני נקרעת, אבל סך הכול הייתי 10 דקות בחדר לידה עד שילדתי בפועל, וכמה דקות לאחר מכן כבר יכולתי לרדת מהמיטה - ואין מה להשוות את התחושה של הגוף אחרי הלידה השנייה, בלי אפידורל, לעומת הלידה הראשונה. מבחינתי זו גאווה גדולה שהצלחתי".
התחילו לשאול אותי אם אני אלרגית
"הלידה הראשונה שלי הייתה מהירה מאוד, ממש לא ציפינו שזה יהיה ככה. הייתה לי ירידת מים בבית, והצירים התחילו והתגברו ממש מהר. בעלי הזמין אמבולנס, וכבר בדרך לבית החולים היו לי צירי לחץ מטורפים. הכאב היה בלתי נסבל, צעקתי לשמיים ורק קיוויתי להגיע ולקבל כבר אפידורל. כשהגעתי לבית החולים התחילו לשאול אותי כל מיני שאלות על אלרגיה, ואני, שכבר הרגשתי את הילדה יוצאת, כעסתי עליהם והלכתי לחדר הלידה בעצמי, תוך כדי שאני צועקת להם: 'בלי שאלות עכשיו! הילדה יוצאת, ואני רוצה אפידורל!'. הכאב היה אדיר, ממש התחננתי לזריקה, אבל הם כבר לא הספיקו. הכול קרה ממש מהר, מהרגע שנשכבתי על המיטה בחדר הלידה התינוקת פשוט נשפכה ממני. כאב איום ונורא, אבל למזלי היה קצר, ותוך 20 דקות זה היה מאחוריי".
ללדת בלי אפידורל זה זוועת עולם
"ילדתי עם וילדתי בלי, ואני יכולה להגיד שללדת בלי זו פשוט זוועת עולם. כשאמרו לי שלא אספיק לקבל - פשוט סגרתי רגליים, ואמרתי למיילדת שעכשיו היא לא מוציאה אותה עד שמביאים לי אפידורל. פחדתי פחד מוות, התכווצתי נורא מהלחץ ובגלל זה נקרעתי לא מעט ותפרו אותי המון. זה לא רק הכאב: את פשוט לא יודעת מה את הולכת לעבור, ואוטומטית את נכנסת ללחץ. חבל שאין כדורי אפידורל, כשילדתי עם הרגשתי תחושת רוגע ושלווה מטורפת".
הפחד יותר מלחיץ מהכאב עצמו
"כשהודיעו לי שלא אוכל לקבל אפידורל, בעיקר חששתי מהעובדה שלא ידעתי כמה זמן נשאר לי לסבול ככה. הפחד להישאר בכאבים האלה מי יודע כמה שעות פשוט משתק, זה הרבה יותר מלחיץ מהכאב עצמו".
כל טוב ובהצלחה
"בשנייה שאמרו לי את זה נבהלתי נורא, כי הייתי בכאבי שיא במה שהתברר די מהר כפתיחה מלאה. המרדים הגיע לעשות לי אפידורל, ובדיוק באותו רגע הרגשתי שאני צריכה ללחוץ. הם התווכחו איתי והתעקשו שאשכב על הגב, ואני התעקשתי שאני לא יכולה כי אני מרגישה שאני צריכה ללחוץ - ואז בדקו ואמרו שאני בפתיחה מלאה. המרדים אמר 'כל טוב ובהצלחה' ויצא - ואני חטפתי חום ופחדתי נורא, כי כאב לי וחשבתי שזה הולך להיות עוד הרבה יותר כואב ממה שעכשיו ושזה בלתי ניתן לסבול. אבל בפועל זה לא נכון, אם הגעת למצב כזה אז את כבר אחרי שעברת את שיא הכאבים. ברגע שמתחילים ללחוץ, למרות הכאב, את נורא עסוקה ונורא צייתנית וממש לא מרוכזת בכאב ואת מאד בשליטה ובדיעבד לא היה ממה לפחד. אם היו מספיקים לתת לי את האפידורל זה היה בזבוז כי גם ככה את רוב הכאבים כבר סבלתי".
בחני את עצמך: האם תוכלי לקבל אפידורל?
רוב היולדות הישראליות לא יכולות בלי אפידורל
לא רק אפידורל: 5 שיטות להקל על הכאב