החוויה של הריון בסיכון הייתה זרה למוריה, אף שכבר יש לה ילדים משל עצמה. "מעולם לא חוויתי סיבוך כלשהו או שמירת הריון עם שלושת ילדיי הביולוגיים. ההריונות היו פשוטים והלידות היו קלות, אפילו בלי אפידורל, כולן בשבועות 36-38. ועדיין, למרות שמדובר בחוויה מורכבת, לא פחדתי. הייתה בי אמונה שלא יקרה לי כלום, ושהלידה תהיה בסדר והזוג יקבל את התינוק שלו. מה שכן חששתי לגביו היו הילדים שלי שנשארו בבית עם בעלי, שנאלץ בעצמו להתמודד עם מציאות לא פשוטה. אני הייתי מטופלת הכי טוב שאפשר, שמרו עליי בצמר גפן בבית החולים, אבל המשפחה שלי נשאבה לסחרור לא קל בכלל, בלי שום התראה מוקדמת. בנוסף, בעלי טס לאומן יום אחרי שאושפזתי, נסיעה שתוכננה הרבה זמן מראש. היה לי חשוב מאוד שהוא לא יוותר ויטוס, ולמזלנו אמא שלי וחמותי נרתמו לעזור לנו עם הילדים, בלוגיסטיקה לא פשוטה בכלל".
למרות הדרמה שחוותה, ושטלטלה את חייה ואת חיי משפחתה, מוריה הצליחה לשמור על ההריון הזה עד לסופו הטוב והיא לא מתחרטת לרגע. "אין משהו שמשתווה לרגע שבו את רואה את החיוך על הפנים של הורים שכל כך חיכו לילד, ואת זו שמצליחה לתת להם אותו".
גם כרמית רון (36) הייתה בהריון פונדקאי עם תאומים בזמן מלחמת לבנון השנייה - והלחץ מסביב נתן את אותותיו. "כשהייתי בערך בשבוע 27, התחילה המלחמה, והיו כמה אזעקות כל לילה. לא היה לנו ממ"ד בדירה, ובכל אזעקה היינו צריכים לרוץ למטה, למקלט של הבניין. לילה אחד היו שלוש אזעקות. בחלק מהפעמים שרצנו למטה הרמתי את הילד שלי, שהיה אז בן שלוש וחצי, על הידיים כדי שנספיק להגיע מהר למקלט. באזעקה השלישית הייתה נפילה מאחורי הבית תוך כדי שרצנו, והייתה בהלה גדולה. לאחר מכן התחלתי להרגיש צירים. הגעתי לאשפוז בתל השומר, ושוחררתי לאחר זמן קצר יחסית, אבל תוך פחות מ-24 שעות חזרתי שוב - ונשארתי בשמירת הריון עד הלידה - שבעה שבועות. זה היה סוג של כלא, אבל המחויבות הייתה גדולה מאוד, הרגשתי שאני חייבת להביא להורים האלה ילדים בריאים. גם לפני השמירה היינו מאוד קרובים - אפילו הייתי נוסעת אליהם בשבתות כדי שיוכלו להרגיש גם הם את הבעיטות של התאומים".
תקופת האשפוז הייתה קשה - וכרמית מספרת בגילוי לב על תחושות האשמה שלה כלפי בנה. "האשפוז היה ארוך, וארבעה שבועות מתוכו ממש שכבתי עם הרגליים למעלה - לא הרגשתי אשמה כלפי בני הזוג שהייתי איתם בתהליך, כי באמת עשיתי הכל כדי שהילדים ייצאו בריאים, אבל בתקופה שהייתי מאושפזת הבן שלי נכנס לגן בפעם הראשונה, ואני לא הייתי שם. הרגשתי נורא, אבל פיציתי אותו אחר כך בהמון תשומת לב וזמן איכות רק של שנינו".
מה קורה אם חלילה מתרחשת לידה שקטה?
גם במקרה שנגרם לאם הפונדקאית נזק בלתי הפיך, או שהיא נפטרת חלילה במהלך ההריון או הלידה, ישנו מנגנון מסודר. "ההורים רוכשים עבור הפונדקאית פוליסה של ביטוח חיים בסך 500,000 ש"ח, ובמקרה של אסון הסכום מועבר למשפחתה", מסבירה עדה אטיאס, גם היא מנהלת במרכז. "בנוסף נרכשת פוליסה של ביטוח עבור מחלות, נכות ואבדן כושר עבודה בסכום של 400,00 ש"ח. הפונדקאית אף רשאית לבחור רופא מטפל מטעמה, ובמקרה של אי הסכמה עם הרופא שבחרו ההורים ישנו מנגנון של רופא בורר, שמגיע להחלטה שתחייב את שני הצדדים. בכל מקרה של סכנה לחיי האם, ההריון מופסק ובריאותה של האם הפונדקאית מוגדר כערך עליון בתהליך".