שששש......יש תינוקת חדשה בבית. אסור שהיא תשמע אותנו לוחשים כי אז יתחילו הצרחות מחדש. ששש....ששש... יש מצב שככה היא חושבת שאנחנו מדברים בשפת הששש... אתם אולי לא יודעים את זה אבל לתינוקות יש כוח קסם – הם נולדים והופכים את הסביבה שלהם לספרייה ציבורית. אבל למה יש לי תחושה שזו הדרך הנכונה לגדל ילדים?
רנה שלי הגיעה לעולם בקול תרועה גדול ותאווה עצומה למזון. כשהגענו הביתה, היא דווקא חזרה בה ונהגה כתינוקת מלאכית מהספרים. ישנה, פעם בכמה שעות עשתה טובה וקמה, אכלה ושבה חזרה לישון. היו אלה שבועיים ראשונים נהדרים וקלילים. אבל הטבע, כמו הטבע, הוא טיזר לא קטן. הוא יצר לנו נחיתה רכה, כדי שכולנו נאמין לרגע שתינוקות זה דבר מקסים, נוח ושקט. אז זהו, שלא.
למודת ניסיון מהשועל הוותיק יהונתן בן ה-4.5, ידעתי שאל לי לנוח על זרי התמ"ל ושכל השקט הזה הוא השקט שלפני הסערה. וראו זה פלא, כעבור שבועיים של שקט תעשייתי, רנה התחילה להרעיש, ויותר גרוע מזה – להתלונן על רעשים שאנחנו עושים כאילו הייתה השכנה ממול עם הרדיו בפול ווליום ,שתמיד צורחת "שקט" מהחלון.
עכשיו מילא להרעיש, הרי לזה אנחנו רגילים כבר במשפחה ולכל אחד יש תפקיד בסימפוניה: אמא אוהבת להרעיש על במות ולנגן חזק בלילה, אבא נוחר כמו סופרטנקר ויהונתן אוהב לצרוח שירים במרפסת, אבל בניגוד ליהונתן, שמהרגע שהיה תינוק ועד היום (טפו טפו טפו) גם אם תנחת לידו פצצת אטום הוא ימשיך לישון בשקט, אחותו החדשה, ממש לא.
אי לכך ובהתאם לזאת, צריך לשמור על השקט. זה מתחיל בהאפלה של כל הבית החל משש בערב. התכוונתי כמובן לעלטה מוחלטת. רק שלא יזהו אותנו האויבים! אנחנו מסתובבים עם פנס ומדברים בינינו בשפת המורס. בשלב השני, נדרשת שתיקה מוחלטת עד לרמת ה-לא לנשום אם זה לא מחייב. הכי טוב זה לנחש מה אומרים בטלוויזיה, להפוך כל שיחת טלפון למגילת ווטסאפ, ובאופן כללי לנהוג כאילו אנחנו משפחה נמלטת מוסתרת בעליית הגג.
זה מגיע למצב שאני הולכת על קצות האצבעות של קצות האצבעות בלילה ואם במקרה הרדמתי אותה ונתקלתי בדובי סורר – היא פותחת עיניים עירניות כאילו הזניקו אותה הרגע לתרגיל ב-669. ולכן אני נזהרת. ממש.
אבל מה לעזאזל עושים במהלך היום שצריך גם לנשום, לסדר ולעשות פיפי לפעמים? בעיה. בהתחלה הלכנו על טקטיקה של רעש מכוון, בתמימותינו חשבנו שהיא פשוט תתרגל שכך חיים והכל יהיה בסדר. היא תישן, יהונתן יצרח ונחיה באושר ועושר, אבל לתינוקת יש חוקים משלה והיא הטילה וטו ושתן על כל העניין הזה של הרעש.
שוב לא שקט
אז איך לעזאזל חיים עם 2 ילדים בבית (ואחד רעשן במיוחד) ושומרים על השקט?! הרי אין מצב להפוך לספרייה ציבורית כמו במקרה של יהונתן - כי יש כבר אותו ואותו לא ניתן להעביר למצב שקט (תהיו בטוחים שניסיתי) ושיטת הסבתות של "תרגילו אותה לרעש, מה הבעיה?" התגלתה כבעייתית, אז כמו בכל מצוקה בחיים פניתי לאינטרנט ולסלולארי לחפש תשובה. ואכן מצאתי!
אז מסתבר שיש עוד 862,588,940 אנשים שחשו במצוקה הקיומית הזאת שלי ולכן גאון סיני אחד התעורר בבוקר והמציא אפליקציה מצילת חיים ולילות במיוחד בשבילנו שנקראת אפליקציות רעש לבן! כן! יש דבר כזה, זה מקבץ של רעשים די מרגיזים שמסתבר שתינוקות ממש אוהבים, זה מרגיע אותם ומנטרל מהם את רעשי הסביבה - עכשיו רק צריך למצוא איזה רעש עובד עליה ואני מסודרת, אפשר לחזור לצעוק בשקט בבית הזה!
בהתחלה ניסיתי את רעש ההליקופטר (לא ממש עבד), אחר כך את הפן (גם לא התקבל בתשואות חמות), הבלנדר והמקרר כשלו בקרב, וכך גם רעש המזגן שהתקבל בקרירות אבל אז זה קרה: לחצתי על הרעש של מכונת הקפה - ובום! הילדה נרגעה. יש שקט בבית...לא האמנתי! אלוהים שלח לי שקט בקופסא מארץ רחוקה. איזה אושר. איך לא חשבתי על זה קודם? הרי אמא חולה על קפה, כנראה שזה עובר בגנים. ניצחנו את השיטה. ומאותו רגע, בכל פעם שאני רוצה שרנה הקטנה תירגע, אני לוחצת על האפליקציה או על מכונת הקפה האמיתית וזה קורה, עכשיו שפתרתי את סוגיית הרעש , הכל טוב ויפה חוץ מעניין אחד קטן- אחרי 12 כוסות אספרסו אני כל כך עירנית בלילות ואני לא יודעת מה לעשות עם זה, אבל זה כבר סיפור לטור אחר.