מקווה שהפרות סולחות לי
אוכלת דגים, אבל ממש קצת. בהריון לא יודעת מה קרה לי, אבל חטפתי קרייבינג משוגע לבשר. בהתחלה, בגלל שהתביישתי מבעלי, הייתי אוכלת מקדונלדס ובורגראנץ' ליד העבודה, משלמת במזומן שלא יראו באשראי ולועסת מסטיק כדי שלא יריחו ממני. לאט לאט זה נהיה חמור יותר, וממש רציתי סטייקים, מדיום, כמו שבחיים לא אכלתי. אני יודעת שאסור, אבל אבא שלי לקח אותי פעמיים למסעדה ממש טובה, שהבטיחו לי שהבשר בה טרי ונקי, ואכלתי סטייק לא ממש עשוי בפנים. עכשיו בא לי להקיא מזה, אבל בהריון לא ראיתי בעיניים. מקווה שהפרות סולחות לי".
סלח לי אורתופד כי חטאתי
כל פעם שהיא משתעלת, אני בטוחה שזה בגללי
"הפסקתי לעשן כשהתחלנו לנסות להיכנס להריון, אבל זה לא קרה כל כך מהר. בזמן הטיפולים הייתי מעשנת ממש קצת, כי הלחצים והדאגות היו יותר מדי. אני יודעת שזה גרוע ומסוכן, ואני ממש מתביישת בזה. כשסוף סוף נכנסתי להריון, אחרי כמעט שנתיים של הפריות, הפסקתי בבת אחת, לשמחתי הבחילות של השליש הראשון ממש העבירו לי אתה חשק, אבל סביב שבוע 25, אחרי שקיבלנו את התוצאות של המי שפיר וראינו שהכל בסדר, חזרתי לעשן. בקטנה, אולי חצי קופסה ליום. לא סיפרתי לרופא שלי, ולא בחדר לידה, ואפילו עשיתי הצגה גדולה אחרי שהבת שלי יצאה, ואמרתי למיילדת שעכשיו אני סוף סוף יכולה לעשן. הבת שלי בסדר, ברוך השם, אבל אני ממש מקווה שבהריון הבא יהיה לי כוח לא לעשן בכלל, כי יש לי כל כך הרבה ייסורי מצפון שזה לא שווה את זה. כל פעם שהיא קצת משתעלת, אני בטוחה שזה בגללי".
רק שלא ירכלו עליי בגינה
ביפן כולן עושות את זה
"כל מי שבהריון מדברת על סושי, סושי, כן מותר, לא מותר, איך עושים בבית בלי דגים כדי שאיזה חיידק מהקרש חיתוך של המסעדה לא יקפוץ לך לרול הצמחוני. אני לא מאמינה בשטויות האלה, ואני מאמינה שמה שצריך לקרות - קורה, ובהריון שלי אכלתי סושי רגיל – בלי דגים חיים, כי אני בכל זאת לא משוגעת, אבל לא דרשתי שיחליפו סכין וכאלה, פשוט הזמנתי סושי צמחוני או עם סלמון מטוגן ונהניתי בכיף. ואני חייבת להגיד שנראה לי שאנחנו הנשים קצת מגזימות עם ההיסטריה. ביפן כולן אוכלות סושי כל ההריון, ונולדים להן יופי של תינוקות, והכל בסדר. מה שכן, לא ויתרתי למשפחה שלי על המסורת, ודרשתי שיביאו לי לחדר לידה מגש ענקי של סושי עם דגים נאים (שלא אכלתי כי הייתי גמורה מהלחיצות)".
שערות לבנות ארורות
"אומרים שאסור לצבוע את השיער בהריון, לפחות לא בשליש הראשון. אבל השערות הלבנות שלי לא נתנו לי מנוח. אני אחת שהמראה החיצוני מאוד חשוב לה ודאגתי להיות מטופחת לאורך כל ההריון. אז ניצחתי את הרצון העז שלי לאכול סושי, אבל בגזרת השיער - לא יכולתי להתאפק. צבעתי את השיער איזה 5 פעמים כל ההריון. זה כמעט ולא היה בשליטתי. אה, וגם הייתי פעם אחת בג'קוזי. אבל נראה לי שאעצור כאן".
אוטובוסים זה כל כך לא בשבילי
"מאז שעשיתי רישון על רכב, נהגתי אולי פעמיים. אני שונאת את הסרבול של לחפש חנייה, שונאת פקקים, וכל החיים שלי אני על קטנועים חמודים. חטפתי את הנפילות והשפשופים שלי, אבל אני רוכבת מנוסה ויודעת להיזהר. לכן, בניגוד לכל החברות שלי שגם הן טוסטוסאיות, לא העפתי אותו למחסן כשגיליתי שאני בהריון. אנשים נדחפו לי לחיים, כל רמזור היה איזה מישהו שהיה חייב להגיד לי שאני חסרת אחריות, ומה אם אני אפול – אבל מבחינתי לנסוע באוטובוסים צפופים ומסריחים או במוניות עם נהג מעשן זה לא פחות מסוכן, ובינתיים אני בחודש שביעי, על הטוסטוס, ולא מתכוונת לרדת כל עוד הוא מצליח לסחוב אותי ואת הבטן שלי".
>> בפעם הקודמת: "בזמן שעשו לי חוקן, בעלי בלס בורקס"
>> לעוד וידויים של "מדברות מהבטן"