הרבה לפני שהחמידות התינוקית משמשת כדי לפרסם מוצרים כמו חיתולים ומחיות פרי, יש לה תפקיד אבולוציוני - לגרום למבוגרים לחוש צורך בלתי נשלט להגן על התינוק, להזין אותו ולפנק אותו עד בלי די. מחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת אוקספורד גילה כי "חמידות" של תינוקות מוגדרת דרך חמשת החושים - כלומר, לא רק באמצעות המראה שלו אלא גם בזכות הריח הייחודי לתינוקות, הצחקוקים והקולות שהם משמיעים, המגע הרך שלהם ועוד כהנה וכהנה גורמים ממיסים.
המחקר, שהתפרסם בכתב העת Trends in Cognitive Sciences, מראה כי החמידות הרב חושית הזו מטרתה לגרום להורים ולשאר המבוגרים בסביבה להעניק לתינוק כמה שיותר תשומת לב - גורם קריטי בהישרדותו, כמובן, שכן תינוקות זקוקים לתשומת לב אינטנסיבית מסביב לשעון כדי לשרוד ולהתפתח כראוי. "זה פשוט מנגנון הישרדות אבולוציוני", מסביר פרופ' מורטן קרינגלבך, ממובילי המחקר, "שהתפתח כדי שתינוקות יישארו בחיים".
אבל מה קורה כשהתינוק לא עומד בקריקטריונים, לא "ממלא את חלקו" בעסקה ולא מציג את החמידות המצופה ממנו? למשל, כשיש לו פגם חיצוני בולט, מחלת עור, שפה שסועה או כל קושי אחר? עצוב ככל שזה יישמע, סריקות מוח גילו פעילות מוגברת באזורים מסויימים (הקורטקסט האורביטו-פרונטלי, אם את מתעקשים, שקשור בין היתר לקבלת החלטות) כשאנשים - הורים ולא הורים - התבוננו בתינוקות חמודים (כלומר, סימטריים וללא פגמים נראים לעין), לעומת תינוקות אטרקטיביים פחות.
המחקר גילה גם שמבוגרים - שוב, הורים ולא הורים - יצרו יותר קשר עין עם תינוקות חמודים יותר, וכאשר נכחו בחדר עם תינוק חמוד ותינוק לא חמוד העניקו יותר תשומת לב, ואפילו צעצועים שהחוקרים ביקשו מהם לחלק כראות עיניהם, לתינוקות שהוגדרו חמודים. אנושי? כנראה. עצוב? בהחלט.
>> וידוי של הריונית: "מפחדת שהתינוק שלי לא יהיה יפה"