המוח של אם טיפוסית הוא דבר עמוס בערך כמו התיק שלה. אין כמעט דבר בעולם שאי אפשר למצוא שם. קומיקאית, סופרת ובלוגרית ידועה בתחום ההורות החליטה לדברר את מוחה האמהי הקודח לחמש דקות בלבד, והתוצאה מטרידה, מצחיקה ומאוד מעוררת הזדהות.
״מה השעה? איזה יום היום?״ פותחת בונמי לדיטן, בלוגרית מצליחה וסופרת שמתחזקת את אתר ההורות הקומי "הפעוט הכנה", את הפוסט שלה, זרם תודעה חופשי ופתלתל שמוכר לכל אם כמעט. ״אוי, המיטה נוחה לי. למה אי אפשר להישאר פה כל היום? זו יכולה היתה להיות חופשה מושלמת. לעזאזל עם הקריביים. אני צריכה רק את המיטה שלי. מיטה, טלוויזיה ועוגת גבינה. וטוסטים עם גוואקמולי. מממ. וסנגריה. אני אף פעם לא אהיה רזה. אולי אני צריכה להשתתף באתגר הפייסבוק ההוא להרזייה? אני הרי צריכה משהו חדש להכשל בו. אז אולי אתגר של עוגות גבינה. על מה הם רבים? על טוש זרחני? בחדר בו שילמתי המון כסף על צעצועים הילדים האלה רבים על טוש. אני באמת צריכה לנקות את הבובות שלהם. אולי הן מלאות בקרדית אבק. מה אם יש עיר שלמה של קרדיות מאחורי העיניים של הדובון? עיר עם תשתיות, בה בוחרים ראשי ממשלה קרדיות. אני צריכה להשתלט על דברים כאלה. למה אני לא יכולה להיות אחראית ונורמלית כמו אמהות הפינטרסט? עוד לא יצרתי לתינוק שלי שולחן חישה, או בצק צבעוני ביתי".
"אולי אנחנו צריכים להביא עוד ילד? אני צריכה אוטו גדול יותר!"
״מה יש לי לעשות היום?״ ממשיך המונולוג הפנימי לזרום לו, ״להחזיר טלפונים ולענות למיילים, וגם להודעות טקסט. אנשים בטח חושבים שאני חצופה. אני חייבת להתארגן על זה. חייבת לארגן את הבית. החדר מבולגן. ב'אופרה' אמרו שחדר שינה מבולגן מסמל את הזוגיות. הלוואי שזה לא נכון. אני חייבת לסדר. לפחות לפנות מפה את הכביסה. זה סימן רע כשאין מקום בסל הכביסה. אני חייבת להוציא את הבגדים מהמגירות ולזרוק דברים. נמאס לי שבת הארבע לובשת מכנסיים לגיל שנתיים, אבל בעצם זה נראה די חמוד עליה. אולי אנחנו צריכים להביא עוד ילד? אני לא מרגישה שסיימתי. אני משתגעת מסטרס, אבל לא סיימתי. אני צריכה אוטו גדול יותר!״
מזדהות? שתפו אותנו