"כבר התרגלתי להתבלבל בין המפתחות של הבית, המשרד, הבית של ההורים שלי ותיבת הדואר, לא חושבת שהייתה פעם אחת בהריון שהצלחתי לפתוח דלת כלשהי בניסיון הראשון. אבל כשקלטתי את עצמי עומדת ומנסה לפתוח את הדלת של הבית עם השלט של האוטו, ממש מתעצבנת שהוא לא עובד ומנסה להתקשר לבעלי להגיד לו שצריך להחליף בטריות – אז הבנתי שאני בבעיה".
"עליתי לאוטובוס, ואחרי כמה ניסיונות להעביר את הרב קו התעצבנתי ושאלתי את הנהג אם הוא יכול לעזור לי. פתאום קלטתי שהוא מתפקע מצחוק, וגם כל מי שעמד מאחוריי בתור – כי ניסיתי להעביר את האשראי שלי, ופשוט לא קלטתי מה הבעיה".
"יום אחד חזרתי מוקדם מהעבודה, והחלטתי להיות יעילה. במקום להימרח על הספה נזכרתי שיש מלא כביסה לקפל, אז הלכתי למרפסת שירות, לקחתי ערימה של כביסה, התיישבתי מול היפים והאמיצים והתחלתי לקפל במרץ. השקעתי בטירוף, התאמתי גרביים, עשיתי פס ישר לחולצות – ורק אחרי חצי שעה הבנתי שאני מקפלת כביסה מלוכלכת".
"הייתי נורא גאה בעצמי שאני לא מזניחה את עצמי בהריון, ותמיד הקפדתי על שיער מתוקתק ואיפור, לק, בגדים יפים – דוגמנית הריון, בקיצור. עד שיום אחד קניתי סנדלים חדשים, וממש חיכיתי להשוויץ בעבודה. יום קודם מרחתי לק ברגליים (עם הבטן והכל, הייתי מניחה את הרגל על מכסה האסלה וככה מגיעה), כדי למקסם את האפקט, ורק כשהגעתי לעבודה גיליתי שמרחתי לק רק על רגל אחת".
"יש לנו גולדנית מתוקה, ובזמן ההריון השקעתי בה אפילו יותר מהרגיל, כדי שלא תרגיש מקופחת לקראת הלידה. במסגרת הפינוקים קניתי לה מלא צעצועים ועוגיות, ולקחתי אחריות על כל הטיולים שלה. יום אחד לקחתי את הרצועה, קשרתי שקית ניילון כדי לאסוף את הקקי, נכנסתי למעלית – ורק כשיצאתי מהבניין שמתי לב שחסר לי משהו קטן: הכלבה שלי. השארתי אותה למעלה, בבית, וירדתי רק עם הרצועה".
"אני שונאת לבשל, אז הסידור אצלנו בבית הוא שבעלי מבשל ואני מכינה סנדוויצ'ים מושקעים. יום אחד הכנתי לנו סנדוויצ'ים לעבודה – לי עם חומוס ומלא ירקות, ולבעלי עם גבינה צהובה. מרחתי לו חמאה, שמתי עלי חסה ששטפתי וייבשתי וכמובן פרוסות של גבינה, ארזתי בניילון ושמתי לו בתיק. באמצע היום הוא התקשר ושאל אם אני מנסה להרוג אותו, ואם לא – למה לא הוצאתי את הניירות מבין הפרוסות של הגבינה. מאז ועד סוף ההריון האחריות על הסנדוויצ'ים עברה אליו".
"החניונים ליד העבודה שלי נורא יקרים, ובדרך כלל אני נוסעת באוטובוס וברכבת. בחודש תשיעי החלטתי לפרגן לעצמי, ונסעתי בוקר אחד עם האוטו. בסוף היום (שלזכותי ייאמר היה ארוך ועמוס למדי) לא שכחתי את מצב הרוח המפרגן, ואמרתי לעצמי שאני אקח מונית לרכבת במקום לחכות לאוטובוס. רק כשהתקשרתי לבעלי מהרכבת, והוא שאל אותי מה קרה לאוטו, ורק אז נזכרתי שהוא מחכה לי בחניון".
ומה הסיפור שלך? שתפי אותנו
>> בפעם הקודמת: מה באמת עבר לנו בראש ברגע שילדנו
>> לכל הוידויים של "מדברות מהבטן"