רוצה 1,300 שקל לרכישת מוצרים לבייבי שלך? היכנסי לפעילות
>> המיילדת שלא אשכח לעולם: על המלאכיות בלבן
חדר לידה – לנשים בלבד: היום נדיר למצוא גברים שלא נכנסים לחדר לידה. ברוב המקרים הם גם לוקחים חלק פעיל בה, לוחצים על הנקודות הנכונות (ולפעמים גם הלא נכונות, אבל היי – העיקר הכוונה, לא?) על מנת להקל על הצירים, מעודדים, משתתפים בלקיחת החלטות. בעבר נוכחות של גבר לא נלקחה כלל בחשבון ובשורת הלידה הועברה בטלפון. המהדרין ליוו את האישה עד בית החולים, אבל שם הם חיכו על ספסל עם קבוצת השווים. חדר הלידה היה מתחם לנשים בלבד, אליו הייתה האישה נכנסת אחת ויוצאת שתיים או יותר.
התכנית היחידה הייתה של הרופאים: היום בטרם הלידה נשים משקיעות בהכנת תכנית לידה מפורטת, בה היא מנסחת את ה"bible" שלה לגבי הלידה: מה לחתוך ומה לא לחתוך, אם לשטוף את התינוק אחרי הלידה, האם לחסן ועוד פרטים ואותיות קטנות, כל אחת ועקרונותיה שלה. אפשר להניח שאם תכנית כזו הייתה מגיעה לצוות רפואי לפני כמה עשורים, הם היו מגיבים בפרצי צחוק מתגלגלים. כל מה שהצוות הרפואי אמר אז היולדת השיבה ב"אמן", למעשה היא בכלל לא הייתה חלק משמעותי בסיפור הלידה שלה. היא שכבה על הגב, והרופאים עשו את מה שעשו מבלי לטרוח לעדכן אותה, וודאי שלא להתייעץ איתה או להתחשב בדעתה ורצונותיה.
פרטיות? אין חיה כזאת - נשים העומדות ללדת "נהנות" היום מחדר לידה פרטי, עם אמבטיה או ג'קוזי, ובעיקר מאינטימיות יחסית עם האנשים שבחרה שיקיפו אותה בשעה זו (שלא לדבר על המלונית המפנקת של אחרי). פעם, הדבר היחיד ששמר על הפרטיות של היולדת היה במקרה הטוב פרגוד, שהפריד בין מיטות היולדות אשר הוצבו כולן באולם גדול.
רוצה אפידורל? תשלמי: כשאישה חוותה את צירי הלידה, ומבינה לעומק מה פירוש המושג: "כאבים כאלו לא חווית מעולם", היא באה מוכנה לחדר הלידה, לכאב או לבקש מיד אפידורל לפני שהיא מתחילה לטפס על הקירות. אפידורל, על יתרונותיו וחסרונותיו נגיש לכל מי שעומדת בקריטריונים לקבלו מבחינה רפואית ומבחינת השלב שבו היא נמצאת בלידה. בעבר, אם יולדת רצתה אפידורל היא הייתה צריכה לשלשל כמה עשרות שקלים למכונה לממכר ערכות להזרקת אפידורל, כאילו היה זה כריך הרגעה.
הסיגריה שאחרי: ניחוח בית החולים של היום ללא ספק לקוח מעולם חומרי חיטוי, אך לפני כמה עשרות שנים ,בחלק מהחדרים היו מיתמרים גם ענני עשן סיגריות. הסדרה "מד-מן" הזכירה לנו את הנוהג שהיה כאן לא כל כך מזמן - אנשים עישנו בכל מקום: במשרדים, במעליות, באוטובוסים וגם בבתי חולים. לאחר שהאם עברה את המסע המפרך של הלידה, היא יכלה להירגע לה בנחת בחדר ההתאוששות עם סיגריה ביד. לחלק מהאימהות זה היה לגמרי טבעי לערסל את הצאצא הטרי ולהניק אותו, וסימולטנית לקחת כמה שאכטות. היום זה נראה לנו שערורייתי, אבל אחרי הכול זה היה בעידן שבו עדיין לא הבינו את המשמעות ההרסנית שיש לעישון אקטיבי ופסיבי. אגב, גם הרופאים והאחיות עישנו בבית החולים בכל מקום אפשרי, לעתים אפילו כשהם באו לבדוק את היולדות.
תצוגת תינוקות: יש לנו בחירה היום אם להיות בביות מלא או חלקי, ובשעות הביקור הרכש החדש נמצא איתנו כדי שנוכל להציגו לכל מי שבא לראות. עוד בשנות ה-80 כשכל המשפחה באה לראות את התינוק שנולד, הם היו צריכים להגיע בדיוק בשעה הנכונה, שבה הציגו כל תינוק דרך זכוכית עבה למתקהלים בחוץ, ביניהם גם האבא של התינוק.