רוצה לזכות ב-1300 ש"ח לפינוק הבייבי שלך? הכנסי עכשיו >>
"במקום לחזור בשבת הביתה, המיילדת נשארה איתי בחדר הלידה"
ליאת בורנשטיין (34) היא אמא לארבעה, ואת כולם ילדה בבית החולים "מעייני הישועה" בבני ברק, תודות לחוויה ראשונית מוצלחת. "בלידה הראשונה 'ביליתי' 35 שעות בחדר לידה, מיום חמישי בערב ועד שבת, כשסוף סוף ילדתי. על אף שהמשמרת של המיילדת שלי , מרגלית אטל, כבר הסתיימה מזמן, ולמרות שהיא אישה דתייה, היא לא חזרה בשבת לביתה וסירבה לעזוב אותי בכל השעות הללו. מרגלית הביאה לי ולבעלי חלה ויין לקידוש בחדר הלידה. כשהייתה לה הזדמנות ל'נוח', היא נחה על הרצפה בחדר הלידה שלי (ונתנה לבעלי את הכסא), היא התפללה איתי, עיסתה את גופי, עודדה וחיזקה אותי. זו הייתה לידה קשה וטראומטית, שהסתיימה בניתוח קיסרי, ומרגלית המשיכה לחזק אותי וללוות אותי גם כשנכנסתי לחדר הניתוח. היא הלכה עם התינוקת שלי לתינוקייה וליוותה את בעלי ואותי מבחינה רגשית.
"במהלך כל ימי האשפוז שלאחר הניתוח, היא הגיעה אליי מידי יום למחלקה כדי לשאול לשלומי, לוודא שאני מסתדרת עם ההנקה, והייתה שם לכל דבר ועניין. נכון שהלידה הייתה טראומתית בכל כך הרבה מובנים, אבל בזכותה, ורק בזכותה, זו הפכה לחוויה מעצימה, רוחנית, מחזקת. אני מברכת אותה מדי יום. התפללתי שהיא תלווה אותי שוב בלידות הבאות, אבל היא כבר יצאה לפנסיה. אבל גם בשלוש הלידות הבאות, הייתי מאוד מרוצה. אני פשוט מאוהבת בבית החולים הזה, שמרגיש כמו בית, ובצוות המדהים שיש שם".
"המיילדת לא נתנה לי לרגע לאבד את האמון ביכולות הגוף שלי"
ליאת (39) הגיעה לפני כשנתיים לתל השומר בשבוע 41 לאחר ירידת מים ועם הערכת משקל גבוהה. "הרופאים היו משוכנעים שיש לי סכרת הריון, והמליצו לי לעבור קיסרי. אני סירבתי והפנו אותי לאשפוז ולקבלת אנטיביוטיקה. לפי הפרוטוקול, אחר 48 שעות בדיוק נותנים זירוז ומיילדים, כדי לא לקחת סיכון שיתפתח זיהום. קיבלתי זירוז, ועדיין המשיכו לדבר על הסיכויים הנמוכים ללידה רגילה, זה ממש דכא אותי. אחרי 5 שעות של זירוז, בקושי הייתה לי פתיחה, אמרו לי שאם אקבל אפידורל לא אצליח ללדת, אבל לא יכולתי לסבול כבר את הכאבים וביקשתי אפידורל. זה עזר לי ואחרי שעתיים מנוחה הגעתי לפתיחה של 9.
התינוקת שלי לא ירדה בתעלת הלידה, אפילו ואקום לא היה עוזר אבל המיילדת לא נתנה לי להתייאש ולהרגיש לרגע שאני לא אצליח, ועשתה איתי עבודה מנטאלית טובה. כל הזמן נכנסו רופאים וזרזו אותנו, לא הפסיקו לדבר על כך שהלידה איטית, והיא הגנה עליי. היא אמרה לי שהיא סומכת עליי ושתוך שעה התינוקת שלי תהיה בחוץ. היא לא נתנה לי לרגע לאבד את האמון ביכולות של הגוף שלי. כשהרופאים שוב נכנסו, היא הסתכלה לי בעיניים ואמרה: 'עכשיו את הולכת ללדת', וזה מה שקרה.
התמיכה הנפשית שלה הייתה עצומה. הלידה הייתה כמעט בלתי אפשרית כי תינוק שלא יורד בתעלה, קשה מאוד להוריד אותו. אבל היא עודדה אותי כל הזמן שאני הולכת להצליח".
"המיילדות נלחמו שזו תהיה לידה רגילה"
ליטל חסון הגיעה לבית חולים "לניאדו" באחת לפנות בבוקר אחרי 40 שעות צירים חזקים, וללא פתיחה, כשלא יכלה לנשום כבר מרוב כאב לדבריה. "כשהגעתי למיון יולדות מיד ביקשתי לחתום על לידה קיסרית כי גם את הלידה הראשונה ילדתי בקיסרי. תוך מספר דקות כל הצוות שהיה פנוי במחלקה, רופאים אחיות, מיילדות נעמדו מולי במעגל תמיכה ושכנעו אותי לא לוותר על החוויה של לידה רגילה, כי אחר כך לא אוכל כבר לחוות זאת לעולם. הם הציעו לי לקחת פטידין, כדי שהכאב יירגע, ולאחר לילה, החלה פתיחה, אך הנסיכה סירבה לצאת. אחרי המון ניסיונות הרופא בחדר לידה הורה על ואקום, אך המיילדות המקסימות ביקשו עוד הזדמנות, הן ממש נלחמו שזו תהיה לידה רגילה. עשו לי עיסוי עם שמנים, כיוונו אותי ללחוץ בזמן הנכון, עד שהתינוקת שלי יצאה. אני יודעת שבבתי חולים אחרים כבר מזמן היו מציעים אופציה של קיסרי, ורק בזכותם חווייתי את זה כמו שצריך, ואני מודה להם כל הזמן שזה קרה כך ועל היחס שלהם. הם עובדים מתוך שליחות גדולה וזה מורגש. המיילדות היו סובלניות ואכפתיות ונתנו לי הרגשה טובה, שהפכה את הלידה הזו לעוצמתית".
"המיילדת הייתה כמו מלאך ששמר עליי"
הערכת המשקל של בנה החמישי של חמי דינר (37) הייתה גדולה והוצע לה ללדת בניתוח קיסרי לאחר שהלידה הקודמת שלה הייתה ארוכה וקשה. "הגעתי עם ירידת מים לבית החולים 'בלינסון', והסתבר שהתינוק שלי נתקע בתעלה. הייתה ירידת דופק והרופאים התחילו לדבר על קיסרי. באותו זמן הייתי עם צירים בלי אפידורל, והייתה בחדר מיילדת חסרת סבלנות אך למזלי זה היה סוף המשמרת שלה. הרופא צעק עליי שאלד כבר, ושתהיה מצוקה לעובר, ואיים שיעשה לי קיסרי, על מנת להלחיץ אותי. למזלי, נכנסה מיילדת רעננה, שהתחילה את המשמרת שלה, היא הניחה לי יד על המצח, לחשה לי באוזן 'אל תדאגי, את ואני ביחד נוציא אותו החוצה". היא הכניסה את היד ושלפה את התינוק שלי החוצה לאט לאט, ובלי תפרים למרות שהיה תינוק גדול. תוך 5 דקות מאז שהיא נכנסה לחדר, הוא היה כבר בחוץ. היא דיברה אליי כמו בן אנוש, הרגיעה אותי והייתה קשובה וזה מה שהייתי צריכה כנראה כדי ללדת. הייתי כה מטושטשת שאפילו לא ראיתי את שמה. היא הייתה ממש כמו מלאך ששמר עליי. במהלך לידותיי, נתקלתי ברופאים שהתייחסו אליי כמו אל אובייקט ולא אדם עם נשמה ורגשות, חוסר רגישות זה עניין נפוץ בחדר לידה ולא מובן לי למה, אבל המיילדות היו מדהימות".
"המיילדת הגיעה תוך דקה"
ליעל (40) הופיעו צירים בשבוע 36, לאחר כמה שעות נפל לה הפקק הרירי ויום לאחר מכן החל דימום מאסיבי. "אני ובעלי פשוט רצנו לבית החולים "לניאדו", שעליו המליצה בחום הדולה שלנו. היא טענה שיש שם צוות מסור של נשים, שמתייחסות לעבודתן כמו לשליחות, והיא אכן צדקה. במיון אבחנו היפרדות שיליה, זה לא טוב, אבל הם לא היו מודאגים. הרבה בתי חולים היו כבר שולחים אותי לקיסרי על עניין כזה, ופה נתנו לי סיכוי ללידה טבעית. אושפזתי למעקב ובינתיים נתנו לי משככי כאבים. בינתיים המשיכו הצירים, אבל לא הייתה ירידת מים והלידה לא התפתחה. לאחר 48 שעות ארוכות וקשות, הייתה לי פתיחה של 3 והמשכתי לדמם. הם לא נתנו לי פיטוצין, כי זה חלק מהאג'נדה שלהם - לחכות שבצורה טבעית תתפתח לידה. כשנכנסתי לחדר לידה רגיל, הייתה לי מיילדת מקסימה, ששמה איריס חן. בכל מהלך הלידה היה רגוע, איריס והצוות היו מאוד אמפתיות ומכילות. היא ממש החליפה את המקום של בעלי, ליטפה אותי והחזיקה לי את היד כשנתנו לי אפידורל, חיבקה, הרגיעה ועודדה אותי. היא הנחתה את בעלי מה לעשות, ליוותה אותי לכל מקום, ורצתה להיות איתי עד סוף הלידה. גם כשהיא הייתה אחראית על 3 חדרים, אם רק קראנו לה תוך דקה היא באה, ולא היה מצב שהייתי לבד ולא קיבלתי יחס אישי. הייתי כמו ילדה קטנה והיא הייתה ממש כמו אימא. שמעתי שאחוז הלידות שמסתיימות בלי תפרים בלניאדו הוא גבוה, ואכן ילדתי שם 3 לידות ללא תפרים, ואני זוקפת חלק מזה למיילדות. הן מרחו לי שמן, ומאוד התאמצו שאצא בלי שום תפר. נכנסתי עם לידה לא פשוטה ועדיין יצאתי עם חוויה ממש טובה".