"אנחנו משפחה של בנות ובעלי אילון כבר יודע היטב שבבית מתנהלת ממלכה נשית", אלה מספרת לנו ומוסיפה שאם לא די בכך, הם גם מגדלים שני כלבים בבית. כלומר, כלבות - אלא מה? "אילון דווקא מגיע ממשפחה של ארבעה בנים, וכנראה שזו הסיבה שאין לו רצון מיוחד לבן. הבת הגדולה שלי דווקא רצתה בן כדי לגוון קצת, האמצעית ביקשה בת והקטנה רצתה כלבלב", היא צוחקת.
ומה את רצית?
"אני מודה שקצת התבאסתי כשאמרו לנו בבדיקה שזו בת, בעיקר כי זה גרם לי להיפרד סופית מהרעיון שיהיה לי אי פעם בן. אבל זה עבר ממש מהר. חוץ מזה אני כל כך רגילה לדבר בלשון נקבה שלפעמים יוצא לי לדבר ככה לאילון. זה מצחיק אותנו אבל לילד קטן זה עלול להיות קצת מבלבל. אז אולי עדיף ככה".
מצד שני, מספרת אלה כי הדבר האחרון שהיא רוצה לעשות זה ליפול להכללות של בנים מול בנות. "אני מנסה להעביר לבנותיי מסרים א-מגדריים. אני לא יודעת איך זה לגדל בן, אבל לבתי הצעירה עלמא למשל יש משיכה ל'משחקים של בנים' - אם יש בכלל דבר כזה. החיים איתה חידדו לי המון על כמה אנחנו עדיין חיים בחברה מגדרית ומכלילה ועל כמה אתגרים עומדים בפני ילדים והורים שלא תואמים פיקס את החלוקה הדיכוטומית של בנים ובנות.
"עבורי, כאמא וכגננת, ההבחנות האלה הם בדיוק האתגר שלי בהורות לבנות. להיות אמא לבנות זה לא רק הקוקיות, הבגדים והמלמלות. זה אתגר מאוד גדול בעולם הכל כך מגדרי שלנו. היום אפילו כדי לקנות שוקולד בסופר, אתה צריך קודם כל להצהיר הצהרה מגדרית. זו הסיבה אגב שהחרמנו את ביצי ההפתעה שמתפצלים לוורוד עבור בנות וכחול עבור בנים. אבל לצערי זה ממש לא נגמר שם. בכלל כל הנושא של להפוך אותן לנשים עצמאיות וחופשיות מסטריאוטיפיים על נשים זה אתגר".
ובכל זאת, תארי לנו התארגנות בוקר שגרתית בבית עם 4 נשים וגבר?
"לשמחתי, הבנות שלי מאוד עצמאיות. בעיקר ליה הבכורה. היא מתעוררת לבד (הרבה לפנינו), מתארגנת, מוציאה את הכלבות ומכינה כריכים לה ולאחותה. אילת האמצעית מתאימה יותר לסטריאוטיפ של הבנות הגנדרניות שלוקח להן המון זמן להתארגן ולפעמים זה יכול לגרור לריבים ומתחים. אבל בתכלס, אם להיות כנה, מי שלוקח לה הכי הרבה זמן זו אני".
