אחרי שנים שאני מצלמת ניו בורן, ותאומים בפרט, התחלתי להבחין בדפוסי התנהגות שחוזרים על עצמם, במיוחד בקרב תאומים בני ימים ספורים. מצאתי שכאשר אני מניחה את הקטנטנים האלה בסמיכות האחד ליד השני, קל מאוד לראות כיצד תוך שניות ספורות, התינוקות הרכים מגיבים לקרבה במהירות בנינוחות פיזית, ברגיעה ולא פעם בתנועות שמרגישות כאילו הם מנהלם שיחה של ממש. אמנם אחת שקטה ודוממת, אבל לחלוטין ערה ונוכחת.
זה לא מפליא כמובן שהדבר הזה קורה בזמן צילומי תינוקות, שהרי עד לפני רגע, התאומים בילו ביחד ברחם חודשים רבים כשהם צמודים אחד לשני, בין אם הם שהו בשק הריון אחד או בשניים. כשהם נולדים, פעמים רבות תאומים נולדים טרם זמנם ושוהים בפגייה בנפרד. יש גם כאלה שמשתחררים לביתם בזמנים שונים והוריהם ממשיכים את הטיפול הנפרד גם בבית. מה שקורה בפועל הוא שלאחר הלידה, הקרבה הצמודה והארוכה אותה חוו התאומים ברחם "קצת נשכחת" בשל הצורך לטפל בכל אחד מהתינוקות לפי צרכיו.
זאת הסיבה שפיתחתי את צילומי "שיחת תאומים", ואני נותנת לזה מקום של כבוד במהלך יום הצילומים. אני מניחה את התאומים אחד ליד השני על הרצפה על שטיח מיוחד שמאפשר תנועה, מכינה את המצלמה לצילום מלמעלה וממתינה שהפלא הזה יקרה מעצמו. כשהוא קורה, אנחנו מקבלים רגעים נפלאים ומרגשים בהם התינוקות הקטנטנים "משוחחים" ביניהם באופן פיזי במגע ובמחוות פיזיות.
לפי ד"ר רונית פלוטניק, פסיכולוגית התפתחותית החוקרת את תחום התאומים מזה 30 שנה, מדובר בתופעה מוכרת וידועה. "מחקרים מוכיחים שתינוקות מגיעים לעולם עם זכרון חושי. תאומים חולקים מהרגע הראשון סביבה תוך-רחמית משותפת, הם חולקים את אותו זכרון חושי של חיים במרחב עם התאום השני. הם באים לעולם כשהם נסמכים על הזיכרון החושי של תאומות מהרחם ולכן הם כל כך נמשכים אחד לשני. כשמניחים אותם ביחד, הם מתרגשים ו'מתקשרים' משום שהם ממש זקוקים לשחזר את הביחד, את הקרבה אותה חוו ברחם. גם בפגיות זיהו את התופעה הזו מזמן ובמידת האפשר, מניחים את התאומים יחד ל-hugging שמרגיע ומווסת אותם בצורה בלתי רגילה. יחד עם זאת, חשוב לאפשר לתאומים לחוות גם גם את הנפרדות".
*אנדה יואל היא צלמת מומחית לתינוקות תאומים