היה לי אוגוסט עמוס, צילומי משפחה עם מזגן שהתקלקל, מזג אוויר בלתי נסבל מלווה בחום קטלני, הקייטנה של הקטנה שהתבטלה והשאירה אותי ללא תכניות חילופיות, מיכאל בן זןוגי כולו בלחץ בעבודה. בקיצור חגיגה. אמנם השבוע באילת קרץ לנו מאוד אבל איכשהו התבשרנו שזו עדיין אותה אילת, חמודה ויפה בתמונות אבל במציאות - טוב, אילת, נו.
כך גלשנו לספטמבר הרווי בחגים, בעודי מחפשת חברים עם ילדים לבלות עוד יום חם בחוץ, נזכרתי שבאותו השבוע אשתקד חרשתי את רחוב אוקספורד (את פרימרק בעיקר). מיד שלחתי ווטסאפ למיכאל עם מילה אחת פשוטה: "פריז?". הוא, הספונטני, הגיב מיד: "מתי?"
בערב כבר בנינו תכניות זדוניות איך לשכנע את הסבים לבלות שבוע מרגש עם הנכדה האהובה. מהר מאוד קפץ לי רעיון לשלב הפקת הריון באורבניות המדהימה של פריז. כעת רק נשאר למצוא דוגמנית. לאחר מספר ניסיונות שיתוף בפייסבוק וכניסה לפורומים בצרפתית, פגשתי את מיכל כהן ברומברג, בחורה מהממת בחודש שביעי, שמתגוררת בעיר האורות.
הראיתי למיכאל את הפרופיל ולהפתעתי הוא קפץ ואמר: "היי, זו מיכל. היא שחקנית! הייתי בהצגה שלה 'אורזי מזוודות'". תחקיר נוסף גילה לי שמיכל היא למעשה אשת אשכולות. שחקנית, זמרה ובדרך לשחרר שלושה ספרי ילדים. אה, כן, והיא גרה בפריז.
סיכמנו טנטטיבית שניפגש ביום ראשון ולי נותר רק להתפלל שהשבוע הגשום בתחזיות יתחלף לו בעננות קלה, במקרה הכי גרוע. עכשיו הקטע הכיפי: איפה לצלם – על מדרגות המונמרט? גני ורסאי או אולי לוקסמבורג? הרובע הלטיני או על גשר אלכסנדר? למה לא כולם ביחד?!
יום הטיסה הגיע, קבענו ליום למחר, וקפצתי משמחה כשבתחזית הראו יום שמשי עם 18 מעלות חמימות. קמנו ליום הצילומים. תחילה נפגשנו במאפייה מהממת, ישבנו על אמריקנו, גיבשנו דעה וזזנו לנקודת המפגש בבזילקת הלב הקדוש. משם פשוט הרצנו יום מטורף שכלל כמעט כל נקודת ציון קלאסית בפריז ובנוסף מיכל הגניבה אותנו לכמה מקומות שמכירים רק תושבי המקום.
מיכל הייתה ממש גיבורה ושרדה יום ארוך ומאתגר ועשתה זו במקצועיות רבה (שחקנית או לא?), ואנחנו הרווחנו לנו חברים בפריז ודירה להתנחל בה. עכשיו אנחנו מחכים בסבלנות לבוק משפחה. אני כבר מחפשת לוקיישנים בברלין, אם כי גם לונדון בקיץ יכולה להיות נעימה.
