הכי לא פוסטר גירל של אמהות
וכך בזמן שכולם מסביבי מאחלים לי בשעה טובה, וזורקים לי הערות נוסח: "בואנה, את משריצה אותם טוב טוב"; "וואו, את זריזה!"; "שאפו עלייך, פערים קטנים זה הכי אחותי"; אני רק מצאתי את עצמי מטיפה לכולם: "תחכו. אל תמהרו. יש לכן עוד חיים שלמים לפניכם; תנצלו כל רגע. כן, ילדים זה שמחה – אבל....". הכי לא פוסטר גירל של אמהות, אני יודעת.
ואכן, חלק השתכנעו להשתהות עם הפרו ורבו, אבל לא בצורה טובה. אחת, נשואה לא טרייה במיוחד, אמרה לי למשל שאני ורק אני - הוצאתי לה את החשק להביא ילדים. "אני אקיא את נשמתי יומם וליל; יחתכו אותי בלידה; הפטמות שלי ישנו צורה; לא תהיה לי דקה לעצמי; יאללה ירדתי מזה לשנה הקרובה", אמרה. עכשיו לכי תסבירי לה שכל זה נכון, אבל יש עוד הרבה מעבר. כי ילדים הם היחידים שמחזירים לך אמון ושמחת חיים בעולם המחורבן הזה; היחידים שיכולים להוציא ממך רגעי צחוק אמיתיים; והם יעניקו לכם משמעות אמיתית לחיים. אבל זה לא מתפקידי להסביר את זה. כל אחד יבין את זה בעצמו, בקצב ובדרך שלו.
לימים אגב, אוהדי, שחוגג היום שנה ותשעה חודשים, יצא מדרמת השיניים, הבין שהשתטחות תשיג לו רק ערימת בגדים מלוכלכים, ולמעשה הוא גדל להיות ילדון קטן שגורם לי להבין מה המשמעות של עוד מאהב בבית. אבל הנקודה נותרת בעינה: בזמן שאני באמת מאחלת לכל אחד לחוות את הדבר המטורף הזה שנקרא הורות, חשוב בעיניי להיכנס להרפתקה הזאת כשאתם בשלים ומוכנים, אחרי שהגעתם לנחלה זוגית וכבר נהיה לכם קצת משעמם במיטה הזוגית ובשבת האינסופית. איך עושים את זה? הנה כמה דברים ששווה לעשות (לבד או ביחד), לפני שאתם הולכים להביא אותה עם ילדים.
תישנו, תתעלסו, תטוסו
ואם כבר אתם ישנים, תעשו את זה בעירום. לא חובה, אבל אם זה הקטע שלכם – דעו שזאת ללא ספק תהיה בעיה בהמשך, כשהקטנה בת השלוש תשאל מה הציצים שלך עושים על הרצפה.
ובאותה נימה: תגוונו כמה שאתם רק יכולים. כי אחר כך לעשות את זה בסלון, על מכונת הכביסה, בדוגי סטייל במטבח או במבוך המגלשה בגן שעשועים תוך צווחות אנחה - זה יהיה הרבה יותר קשה. הסקס קיים בהחלט גם אחרי הלידות, הוא רק מקבל צורה יותר סולידית ומכוסה היטב במספר שמיכות.
תיסעו לכמה שיותר חופשות. בין אם זה ים המלח או ניו יורק. תנצלו את העובדה שהיחידה שתצטרכו לתת לה דין וחשבון היא מחלקת שכר וחופשות בעבודה, ואולי הפקיד בבנק. אה, ותקפידו לנסוע למקומות בלי ילדים. כי כשאלה ייכנסו לחייכם, נופש ליערות הכרמל עם חלוקים לבנים וחלוקי נחל מרשרשים יישמע כמו פיקציה.
אבל אם כבר - תעשו את זה ארוך. קוויקי בפראג זה מגניב אבל את זה עוד תוכלו להשחיל בלו"ז הילדים הקטנטנים והבייביסיטר אצל סבתא, דודה או מי שרק יסכים. שלושה שבועות בקוסטה ריקה – קצת פחות.
אם בכל זאת אתם עושים קצר: תעשו את זה הרבה. אם אין לכם כסף לבזבז עכשיו על טיסה לאוסטרליה, תסכמו על שלושה קוויקים לאירופה הקרובה. כמה שיותר – יותר טוב. ואולי באמת במקרה הזה, האורך לא קובע. אבל האיכות והתדירות בהחלט כן.
לקנות דירה, אבל רק חמישה חדרים. מניסיון, אל תתפשרו על 4 חדרים. הגזמתי, הא? אני יודעת. ברור לי שבמצב של היום, בקושי שכירות של דירת חדר אתם יכולים לממן לעצמכם. ובכל זאת: אם תצליחו לשים איכשהוא יד, רגל ושן על 4 חדרים, תעשו בדיקה חוזרת ותתאמצו לכוון לחמישה. בלי שתשימו לב, אתם כבר עם שניים על הידיים ועוד אחד בדרך. עכשיו לכו תעברו דירה כשהקטנים במסגרות, השכנים נאים לכם וקשה לכם להיפרד מהצ'כונה.
תעשו ספורט. רק כדי שיהיה לכם קל לחזור לזה אחר כך.
תגמישי את הוואגינה שלך. לא ארחיק ואומר שתתנסי במיטה עם פרטנרים מוגדלים אפרו-אמריקאיים, אבל תעשי כל שביכולתך, תתאמני כבר מעכשיו על רצפת האגן ויתר עניינים שם למטה. בלידה את תודי לי, כנראה. (אמרה הבחורה שנתפרה פעמיים וממש לא בקטנה)
תיהני מהביקיני שלך. את עוד תחזרי אליו, אני בטוחה, אבל זה ייקח קצת זמן. אמרתי קצת? התכוונתי נצח, כן?
תקראו לפחות 30 ספרים. זה לא שתוכלו לקרוא אחר כך, בטח שכן. אבל סביר להניח שתירדמו עוד לפני שהבלון הראשון ב"מעשה בחמישה בלונים" יתפוצץ.
ובאותה נימה: תראו הרבה סרטים. בקולנוע. כמובן. יש להניח שהסרט הבא שתלכו אליו כהורים יהיה בשבע בערב, יעלה לכם כפול (בגין הבייביסיטר) ותצטרכו לשבת בשורות הראשונות בסרט קקמייקה שאלה היו המקומות היחידים שנשארו, רק כי נזכרתם מאוחר מדי.
תצאו. פשוט תצאו. לאן שבא לכם, באיזו שעה שבא לכם. ככה סתם, רק כי אתם יכולים.
תאכלו במסעדות ארוחה של לפחות שלוש מנות. זה נכון שבחופשת לידה אתם עתידים לבלות זמן רב בבתי קפה, אבל מסעדות של ממש, כאלה שיושבים בהן בנחת, על כמה מנות, מבלי שמישהו יתזז אתכם בסיבובים במטבח של המסעדה - זה כנראה לא יקרה. אז לכו למקום החדש שנפתח מתחת לבית או למקום הכי שווה שנמצא הכי רחוק מהבית. ותייצרו רזומה קולינרי להתענג עליו.
תדפקו הופעה. זה לא שאחרי הלידה לא תעשו את זה. אבל יהיה לכם הרבה פחות זמן להשקיע באקססוריז, הרבה פחות כוח להדס על עקבים והרבה פחות אנרגיות לנגב את שארית פליטת החלב שהבייבי השאיר לך למזכרת במחשוף של השמלה השחורה הקטנה.
בכלל תקנו מה שבא לכם. מכונת קפה; רובוט שואב; משחק חדש; חותלות; או כל מה שעולה על רוחכם. בקרוב את אלה יחליפו תחליפי חלב, חיתולים וגרדרובה חדשה לתינוק שגדל מהר מדי.
תהנו מהאוטו המצ'וקמק והקטן שלכם. כאחת שנסעה על ג'וקים קטנים כל חייה, המעבר לרכב הסעות היה מהנה אך מטריד. "איך אני נראית?" שאלתי את יניב כשנהגתי לראשונה על המיני-ואן. "כמו אמא", הוא ענה בלקוניות. "אין באמת רווקה שתנהג על זה". וואללה? צודק.
תשקיעי באמא שלך. זה הזמן. בקרוב תצטרכי אותה בכל רגע נתון. חבל להעכיר את האווירה לפני שזה יקרה, נכון?
תעשו אלכוהול, סמים, קרחנה ואת מי שאתם רוצים. תכלס זה לא באמת מאסט, אבל כמו בסעיף העירום הלילי אם אתם חזקים בעניין – נצלו זאת היום, כי מחר תניקו. או תשאבו. או סתם תצטרכו להיות מודל לחיקוי.
ובאותה נימה: תקללו בלי לדפוק חשבון. חתכו אתכם בכביש? תיכנסו באמ-אמא שלו; עקפו אתכם בתור לרופא, תראו לו מה זה; הקבוצה היריבה הבקיעה גול – שיילכו לה*&&^**ן; כי בקרוב תצטרכו להסתפק בטינופות נוסח: "הוא באמת חצוף/מטופש; זה לא נעים לי; בן יקר, העיקר המשחק" ויתר חלופות רזות ועייפות ונטולות עוצמה.
תיהנו מריהוט בהיר. כי אותה ספת קרם שהתענגתם עליה כשהתניתם אהבים מול אור נרות תהפוך מהר מאוד למשטח עתיר פליטות שלא תרצו לשבת עליה עם מקל. או עם כרית. או משהו.
תלבשי חצאית קצרצרה. גם אם אין לך את הרגליים בשבילה, ובמיוחד אם יש לך. יבוא יום ובו חצאית תהיה הפריט האסור במלתחה, כי לא נעים שכל ילדי השכנים יציצו לך כשתתגלשי להנאתך עם הקטנה שלך. ביג נו נו.
*בסופו של יום, שום דבר לא באמת יכול להכין אתכם לחוויה הזאת. היא מערבולת של רגשות, רכבת הרים של הרפתקאות ודומה שכל מה שהכרתם עד שהתינוק בא יקבל תפנית אחרי שהוא יחזיק לכם את האצבע חזק חזק ביד הקטנה והמתוקה שלו. ובכל זאת, כשהוא יגיע לגיל שנתיים נניח וישתטח לכם בקניון, תוכלו תמיד להיזכר איך פעם מזמן הייתם ספונטניים וטסתם לניו יורק בדיל הכי שווה בעיר. בהצלחה ושיהיה בשעה טובה, הא?
>> בפעם הקודמת: הריון זה לא מחלה? הצחקתם אותי
>> לכל הטורים במדור