ציסטה בשחלה היא תופעה גניקולוגית שכיחה, העשויה להופיע אצל נשים רבות. למרות השכיחות, חשוב להבין מהם הסימפטומים, מה עושים כאשר מאותרת ציסטה כזאת ומתי צריך לדאוג.
"באופן כללי, ציסטה בשחלה עלולה להופיע בכל גיל", מסביר ד"ר גבי הרן, מומחה במיילדות, פריון גינקולוגיה וגינקו-אונקולוגיה רדיקלית, מנהל היחידה לגניקולוגיה אונקולוגית ב"מעייני הישועה" ובמרפאת צוואר רחם ב"כללית", מחוז שרון שומרון.
לדבריו, המשמעות הקלינית של הציסטות משתנה בהתאם לגיל האישה. בגיל הפריון, רוב הציסטות הן 'פונקציונליות', כלומר, עצם נוכחותן לרוב אינה מטרידה, משום שהן מופיעות על רקע תהליך ביוץ הורמונלי ותקין, וחלקן הגדול יעלם כלעומת שבאו.
לעומת זאת, לאחר הפסקת הווסת, הציסטות אמורות להופיע בתדירות נמוכה בהרבה. לכן, חשוב להתייחס לסימנים העלולים להצביע על ממאירות שחלתית, כאשר מתגלה ציסטה. "בהקשר זה, חשוב לציין שגיל 61 הוא הגיל הממוצע להופעת ממאירות שחלתית, והסיכון לממאירות כזאת בקרב האוכלוסייה הכללית הוא 1 וחצי אחוז", הוא מוסיף.
הסיבות להופעתן של הציסטות מגוונות, ולדברי ד"ר הרן, חלק מהן יכול לנבוע מחוסר איזון הורמונלי, מתאי רירית רחם שנדבקו לשחלה או מתאים שהחלו להתרבות באופן בלתי נשלט, שאינם בהכרח תאים סרטניים.
הסימפטומים
כשמדובר בנשים צעירות, לעיתים תיתכן הפרעה בהופעת הווסת, ולעיתים עלול להופיע כאב חד בצד הבטן. "חשוב לדעת שכאב מסוג זה, לעיתים מעיד על כך שהציסטה למעשה משבשת את שיווי המשקל של השחלה, מה שעלול לגרום לסיבובה ועקב כך גם לחסימת כלי הדם באזור", אומר ד"ר הרן. לדבריו, מצב זה, המכונה "שיזור שחלתי", עלול לעורר כאב חד ולרוב דורש ניתוח לטובת סיבוב השחלה בחזרה לכיוון הרצוי.
רוב התסמינים שעליהם מעידות מטופלות, לרוב מקושרים להופעת הגידול הממאיר רק בדיעבד. במילים אחרות: תופעות כמו תחושת מלאות בבטן או תכיפות במתן שתן, הן שכיחות יחסית, ומאפיינות נשים רבות שאינן סובלות מגידול ממאיר. לכן, קשה מאוד להתייחס אליהן כאל סימן מחשיד. עם זאת, לעיתים קרובות נשים שאכן מאותרות עם ממצא ממאיר, מעידות על כך שאכן סבלו מתופעות אלה בעבר.
גם דימום חדש המופיע לאחר גיל הפסקת הווסת, עשוי להוות סימן מחשיד לגידול לדברי ד"ר הרן, ואולם דימום כזה אינו סימן מנבא יעיל לגידול, שכן הוא מצביע כבר על גידול בשלב מתקדם שלו.
הטיפול
ד"ר הרן מסביר שבמקרים שבהם מופיע אחד או יותר מהסימפטומים שהוזכרו, בדרך כלל היא תופנה לבדיקת אולטרסאונד אצל רופא הנשים. לאחר בדיקה ושקלול נתונים כמו גיל האישה ואופי הציסטה, ניתן יהיה להעריך האם מדובר בגידול ממאיר.
עם זאת, כדי להגיע לאבחנה מדויקת, ד"ר הרן מציין שנדרשת דגימת ביופסיה. "כדי לעשות זאת, לעיתים רבות נדרשת התערבות כירורגית, שנועדה להוציא את הציסטה בשלמותה או לחלופין, לקחת דגימה מגרורות שלה, אם אכן קיימות כאלה בחלל הבטן. אחד המקומות השכיחים ביותר שממנו ניתן לקחת דגימה כזאת, הוא אבר שנקרא אומנטום, מעין 'סינר' שומני הנתלה על שיפולי הקיבה והמעיים, ובו לעתים קרובות ניתן להבחין בגרורות הראשונות מהגידול".
ד"ר הרן מציין שהליכים של ביופסיה ישירה בדרך כלל מבוצעים תחת CT, או באמצעות לפרוסקופיה (ניתוח אנדוסקופי בחלל הבטן, המבוצע על ידי הכנסת מצלמה ומכשירים דרך חתכים קטנים בלבד, שלעיתים יצריכו גם לפרוטומיה - פתיחת בטן מלאה.
מה עושים כדי להימנע מסיכון?
נכון להיום, לפי מסקנות האיגוד האירופאי לגניקולוגיה, אין כל בדיקת סקר אמינה שנועדה לטובת איתור מוקדם של סרטן השחלות. לפיכך, מומלץ לכל אישה מעל גיל 18, ללכת להיבדק אחת לשנה אצל גניקולוג. האחרון יוכל לבצע בדיקת אולטרסאונד לטובת איתור ממצאים חריגים, אך רק בהנחה שקיימים כבר ממצאים כאלה. כמו כן, מומלץ לבצע בדיקת פאפ אחת לשלוש שנים, שנועדה כידוע, לאתר מוקדם ממצאים שמעידים על סרטן בצוואר הרחם.
במקרים שבהם קיים רקע משפחתי לגידולים ממאירים בשחלה, ממליץ ד"ר הרן להתייעץ עם מומחה לגנטיקה.
מה לגבי נשים בהריון?
"לא נדיר למצוא נשים בהריון עם ציסטות בשחלה", מסביר ד"ר הרן. "ואולם, כאמור כשמדובר בגיל הפריון, לרוב הממצא אינו ממאיר. בכל מקרה, בהנחה שהציסטה מתגלה בזמן, נוכחותה לא אמורה להשפיע על מהלך ההיריון, גם אם יהיה צורך בכריתתה".
לעומת זאת, כאשר מתגלה ממצא ממאיר אצל אישה בגיל הפריון שלא הרתה בעבר, לרוב יבוצע ניסיון לניתוח משמר פריון בלבד. לעיתים יידרש ניתוח להוצאת השחלות, הרחם והאומנטום. כלומר, במקרה שהגידול נמצא בשליטה, יומלץ להסיר רק אחת מהשחלות ולא להוציא את הרחם, וזאת על מנת לא לפגוע בסיכויי האישה להרות בעתיד.
לסיכום, ד"ר הרן מרגיע ומסביר שרוב הציסטות המתגלות באזור השחלה הן שפירות, ולאחר טיפול האישה תוכל לחזור לשגרה. ואולם, כאשר מדובר בנשים בנות 51 ומעלה, מעל גיל הפסקת הווסת, לרוב נדרש ברור מעמיק יותר, לנוכח הסיכון המוגבר לגידול ממאיר בגיל זה.
ציסטה דרמואידית: עלולה להכיל חלקי שערות ושיניים
ציסטה נוספת, אם כי פחות שכיחה מכונה "ציסטה דרמואידית". ואם חשבתם שהשם שלה מוזר, חכו שתשמעו את ההסבר של ד"ר הרן להופעתה: מקור הציסטה הזאת הוא תאי נבט של השחלה שמתרבים באופן לא תקין, כדוגמת ביציות אשר מתחילות להתרבות ללא מפגש עם זרע. אלה למעשה מייצרים אברים בתוך השחלה עצמה. לכן, לא נדיר למצוא בציסטות כאלה תאי שערות או שיניים אמתיות ואף רקמת מוח או בלוטת תריס. למרות המראה הלא במיוחד אסתטי של הציסטה הזאת, ד"ר הרן מציין שברוב המקרים לא מדובר בממצא ממאיר, אשר נוצר בשלב מוקדם מאוד לחיים. כך למעשה נשים יכולות לחיות עם ציסטות כאלה כל חייהן בלי שיהיו ערות לקיומן.