בשבוע 13 להריון התחלתי להרגיש מאוד לא טוב. היה לי חום, לא גבוה אמנם, (סביב 37.5 -38) וכאבי בטן חזקים. כמובן שהלכתי לרופא אך זה איבחן את הבעיה כקלקול קיבה. לאחר למעלה משבוע שהמשכתי להרגיש לא טוב וכאבי הבטן רק הלכו וגברו, ביקשתי מאחי הרופא שיבדוק אותי.
הוא בדק את אזור הבטן, ואמר לי שהוא חושד שהטחול שלי מוגדל. הוא ביקש ממני לפנות לרופא ולבקש הפניה לבדיקות דם ל-CMV, וירוס שעלול לגרום לעובר מגוון מחריד של סיכונים כגון חרשות, עיוורון, פיגור שכלי ואפילו מוות תוך רחמי.
התוצאות חזרו: נדבקתי ב- CMV
לצערי הרב אחי נתן אבחנה מדויקת. התוצאות חזרו והראו על Cmv Igm Positive – מה שאומר שנדבקתי. את התוצאות קיבלתי בתחילת שבוע 15 והתגובה הראשונית שלי הייתה היסטריה. ניסיתי לחפש מידע באינטרנט, אך הכל היה כל כך מבהיל, מפחיד ורחוק מלעודד.
הדבר הכי נורא היה שהמליצו לי לשקול הפסקת הריון, כי יחסית גילנו בשלב מוקדם וסיכויי ההדבקה הם גבוהים. הייתי בדיכאון. עולמי חרב עליי, לא ידעתי מה לעשות.
למזלי, רופאת הנשים של אחותי המליצה שנפנה למומחה בתחום בשם פרופסור יעקב בר, וכך עשינו. הגענו אליו מדוכאים וחסרי כל תקווה, בידיעה שההחלטה שנקבל תהיה הפסקת הריון. להפתעתנו, התמונה התהפכה לחלוטין כאשר נכנסנו אליו לייעוץ: פרופסור בר העריך שנדבקתי בתחילת השליש השני (עקב מחלת החום שהייתה בשבוע 13), מה שלטענתו מקטין משמעותית את סיכויי ההדבקה של העובר.
הוא המליץ לחכות עד שבוע 22 ולבצע בדיקת מי שפיר. הוא ציין בפנינו שקיים סיכוי של 60% שהעובר לא נדבק ושיש מקום רב לאופטימיות. כמו כן, הוא ביצע סקירת מערכות מוקדמת וראה שהכל תקין וסיפר לנו שיש לנו בת קטנה בבטן.
"התוצאה שלילית? מה זה אומר בדיוק?"
קיבלנו החלטה משותפת לחכות עד שבוע 22. התקופה שעברנו הייתה לא פשוטה בכלל. המחשבה שהעובר נדבק ושנצטרך לבצע הפסקת הריון בשבוע כל כך מתקדם הדירה שינה מעינינו. ככל שהזמן עבר הכל הפך ונעשה יותר קשה בעיקר בגלל שבסוף שבוע 17 כבר התחלתי להרגיש את התזוזות בבטן ובמקום להתרגש ולשמוח מצאתי את עצמי מלטפת את הבטן ובוכה.
היום הגדול הגיע – תחילת שבוע 22 ביצענו את בדיקת מי השפיר. היינו צריכים להמתין יומיים עד לקבלת התוצאות. הבדיקה בוצעה ביום ראשון בבוקר. וביום שלישי ישבתי בבית והמתנתי לטלפון המיוחל.
כשלא חזרו אלי עד 12:00 בצהריים התקשרתי ביוזמתי למעבדת ה-CMV בתל השומר וביקשתי לקבל את התוצאות. הבחורה שדיברה איתי בטלפון אמרה לי שהתוצאה שלילית – הייתי בהלם! "שלילית?! מה זה אומר? שהכל בסדר?! העובר לא נדבק?!" הבחורה אמרה לי שזו התוצאה שרצינו ושהכל בסדר. הייתי אחוזת התרגשות והיה לי קשה להאמין שבאמת הכל בסדר ושהולכת להיות לנו תינוקת קטנה...
ההריון שלי התחיל האמצע
בשונה מרוב הנשים, אני התחלתי את ההריון שלי מהאמצע שלו. המצב הזה שנקלענו אליו בעל כרחנו לימד אותי המון, בעיקר ששווה לפעמים לפעול מהרגש ולא מהראש, כי אם הייתי מקשיבה למה שהראש אמר לי לאחר שגיליתי שנדבקתי, הייתי מבצעת הפסקת הריון.
היום יש לנו בת מדהימה שקוראים לה עופרי והיא ההוכחה המוחלטת שהיה שווה לעבור את מה שעברנו כדי שבסוף תהיה לנו אותה.
אני רוצה לשתף אתכם בסיפור שלי כיוון שכשאני הייתי במצב הזה, חיפשתי מקור לאופטימיות שלא מצאתי באף מקום. חשוב לי שהריוניות ייקראו ויבינו שלא צריך לאבד תקווה. מניסיוני האישי אני יודעת כמה מעט מידע יש על ה-Cmv, הלוואי והסיפור הזה יתן לך כוח לכל אחת שנאלצת לעבור חוויה דומה.