אומרים שכלב הוא תרגול על רטוב לילד: צריך לקום אליו בשעות מוזרות, צריך לחנך אותו, לדאוג לו לפיפי קקי, והוא קטן, מתוק וחסר אונים (וגם מעצבן לפעמים). הטיפול בחיית מחמד אמנם יכול להכין אתכם יופי להורות, אבל מה קורה כשאתם נכנסים להריון?
כמו בכל אספקט של ההריון, גם בעניין חיות הבית יש אינספור מיתוסים וסיפורי זוועה, שלא תמיד קשורים למציאות. כדי לעשות קצת סדר ולהרגיע את אמא שלך (שמתחננת שתסגרו את מיצי בכלוב עד שהתינוק ילמד ללכת) חקרנו ובדקנו, קבלו את המסקנות.
מיתוס: החתול ידביק אותך בטוקסופלזמה. נכון, אך נדיר. יותר מסוכן לאכול סטייק.
"טוקסופלזמה היא טפיל שמתפתח במעי החתול ומופרש בצואה. הוא מידבק רק יומיים לאחר ההפרשה ורק במגע עם הפה, כך שההידבקות נדירה מאוד", אומר הווטרינר ד"ר רפי קישון, מהמרכז הוטרינרי הרב-תחומי ברמת אביב.
"הטפיל לא מסוכן לאף אחד, חוץ מאנשים עם מערכת חיסון חלשה במיוחד (כמו חולי סרטן שמקבלים טיפול כימותרפי) ונשים בהריון. ועדיין, זה ממש לא אומר שאסור לגדל חתול בהריון. הכי בטוח יהיה לבדוק אם לחתול יש נוגדנים לטפיל, באמצעות בדיקת דם פשוטה (בדיוק כפי שמחייבות בדיקות השגרה לאם). אם הוא נקי, חי בבית ולא אוכל בשר חי, אין סיכוי ממשי שיידבק".
לדברי ד"ר קישון, עיקר ההדבקה הוא בכלל לא דרך חתולים, אלא מאכילת בשר חי, כך ש"צריך יותר להיזהר מהעוף והסטייק שאוכלים מאשר מהחתול שלך". ליתר ביטחון, מומלץ להשתמש בכפפות כאשר מנקים את ארגז החול, או להעביר (עם חיוך ענקי) את המשימה לבן הזוג למשך ההריון.
מיתוס: אם תטיילי עם הכלב והוא יראה חתול, הוא ירוץ אליו יפיל אותך ישר על הבטן. יש מצב ולכן צריך להיזהר. חייבים לאלף את הכלב, או שוב, להעביר את המשימה המהממת לבן הזוג.
"חשוב לעקר ולסרס כלבים, בלי קשר להריון", אומר אושרי אהרוני, מאלף כלבים ובעלי חברת "כלב בית". "מעבר לכך, המפתח לכל דבר הוא חינוך ואילוף נכון מגיל אפס. אם הכלב או הכלבה מאולפים ומחונכים היטב מאז שהיו גורים, כשתגידי לו 'רגלי' הוא ילך לצדך, בין אם הוא רואה כלבה מיוחמת ואטרקטיבית, חתול טעים או דב גריזלי. אגב, כלבים, ובעיקר כלבות, מרגישים כאשר הבעלים בהריון, ומתנהגים בצורה רגועה יותר, אבל כמובן שאי אפשר לסמוך רק על זה".
מיתוס: הכלב מרגיש מקופח עם הגעת התינוק. נכון. צריך להשקיע גם בכלב, שהמעמד שלו בבית מתערער.
"אין ספק שכניסה של תינוק חדש למשפחה מערערת את המעמד של הכלב",אומר אהרוני. "באופן טבעי הוא יקבל פחות תשומת לב, יטיילו איתו פחות והוא ירגיש שהוא נדחק הצידה. התפקיד של ההורים הוא לשלב את הכלב כמה שיותר, ולא לחזק אצלו את תחושת הקיפוח. אני אישית מטייל עם הכלב הרבה כשהבן שלי עליי במנשא, וכמוני עושים הרבה הורים לילדים שיש להם כלב".
עצה נוספת, שמספק ד"ר קישון, היא להרגיל את הכלב לריחו של התינוק כבר מהיום הראשון, ולתת לו להריח חיתול בד או בגד שלבש התינוק עוד לפני שהוא חוזר הביתה מבית החולים. "האינסטינקט של הכלב הוא להגן על הגורים, ומבחינתו התינוק הוא גור בלהקה שלו", מסביר ד"ר קישון. "אם משדרים לכלב שהכל בסדר ושהוא חלק מהחגיגה, הוא ישתלב וידאג לתינוק לפחות כמו ההורים. אגב, בדיוק בגלל זה חשוב להיזהר מפגיעה של הכלב באנשים זרים שיבואו לבקר או ינסו לגעת בתינוק ברחוב: הכלב עלול לפרש את ההתעניינות כאיום ולנסות לתקוף את הפולש".
מיתוס: יש סוגים של כלבים שפשוט לא מתאימים לבית עם תינוק. נכון לגבי כלבים שלא גודלו עם המשפחה מגיל צעיר.
"יש זנים שהם 'כלבי משפחה' מובהקים, כמו גולדן רטריבר, לברדור ורועה גרמני", אומר אהרוני. "אבל אפילו פיטבול, רוטווילר או כל זן אחר עם יחסי ציבור גרועים יכולים לחיות בבית עם תינוק – הכל תלוי באיך שהם גדלו. כאשר אנחנו יודעים מה ההיסטוריה של הכלב, או שקיבלנו אותו כגור קטן, אפשר לעצב ולשלוט על ההתנהגות שלו כמו פלסטלינה. הבעיה היא עם כלבים – מכל סוג שהוא - שעברם לא ידוע, כמו כלבים מכלביות, שאיתם נדרשת עבודה קשה ואינטנסיבית יותר על מנת להכינם לחיי משפחה".
מיתוס: חתולים אוהבים להתיישב לתינוקות על הפנים. לא נכון, אלא אם אתם גרים בפולין במאה ה-18.
"האמונה הזו מגיעה מאירופה, שם קר מאוד והחתולים מחפשים חמימות בעריסת התינוק, שהיא בדרך כלל המקום הכי נעים בבית", אומר ד"ר קישון. "אין לכך ביסוס ממשי, וודאי שלא להתיישבות דווקא על הפנים של התינוק, אבל בהחלט יכול להיות שהחתול ירגיש שמוקד העניין בבית עבר לעריסה וינסה להשתלב שם". לכן, חשוב ללמד את החתול שאסור לו להיכנס לעריסה, ואם אתם ממש לחוצים, קנו כילה או הקפידו לסגור את הדלת בחדר התינוק כאשר אתם לא נמצאים לידו.
מיתוס: ילדים שגדלים עם חיות יהיו אלרגיים ואסתמטים, שלא לדבר על המחלות שהם מביאים. ממש לא ואפילו ההיפך.
"נהפוך הוא", אומר ד"ר קישון. "אלרגיה היא תגובת נגד מוגזמת של הגוף, כלפי משהו שלא מסכן אותו באמת. מהבחינה הזו, בעלי חיים דווקא מסייעים במניעתה, ובמקביל מחזקים את מערכת החיסון באמצעות אימון על מחלות שלא מזיקות לבני אדם, ורק 'מלמדות' את מערכת החיסון איך להגיב. אגב, יש חיה אחת שדווקא כן קצת מסוכנת לתינוקות, והיא האדם. הוא נושא איתו מחלות מידבקות שמזיקות לתינוקות, אבל מכיוון שהתינוק תלוי בו להישרדות, גם אותו, בדיוק כמו את החתולים והכלבים, אין צורך להוציא מהבית". בנוסף מציין ד"ר קישון כי כאשר מגדלים חיה בבית עם תינוק יש להקפיד אפילו יותר מהרגיל על חיסונים שגרתיים, מניעת קרציות וטיפול בתולעים.
מיתוס: גידול חיה תורם לילדים מבחינה רגשית. נכון לגמרי.
"זה דווקא מיתוס נכון", אומר ד"ר קישון בשמחה. "כשגדלים בבית עם אותה חיה מגיל אפס, מפתחים כלפיה רגשות עזים של אהבה ואחריות, מה שמאוד תורם לילד. החיה היא כאילו שותפה בעולם שלו, מול עולם המבוגרים שיכול להיות לא נחמד ומתנשא לפעמים".
ישנם מחקרים רבים על הקשר שבין גידול בעלי חיים לאריכות ימים ולהפחתת סטרס, וד"ר קישון סבור כי השלווה שמשרה בעל החיים על בני הבית תורמת אף היא לתינוק ולילד שיגדל להיות. "בהתחלה איתי ומיצי לא ממש התייחסו אחד לשני", מספרת סיון, אמא לחתולה ולפעוט בן שנה וחצי מת"א. "מיצי שונאת רעש, נבהלה מהבכי שלו ותפסה מרחק. אני מודה שקצת היו לנו חששות בהתחלה, אבל היום זה פשוט מדהים לראות את שניהם ביחד. היא סבלנית ואמהית כלפיו, ומרשה לו לעשות לה דברים שאם רק היינו מנסים לעשות לה היא הייתה מורידה לנו את הראש. הוא רץ אליה מיד כשהוא חוזר הביתה מהגן, הם פשוט החברים הכי טובים שיש".
>> מיתוסים נוספים? זה הזמן לנפץ על סקס בהריון