אצל רובנו, ההריון והלידה נתפסים כמשהו הכרחי בדרך לילד המיוחל. יש כאלה שיאמרו שהן ממש רוצות עוד ילד, אבל אם אפשר היה לוותר על ההריון, מה טוב. אך בעוד אמהות טריות מתחרות מי קיבלה את האפידורל הכי מהר, מי הקיאה יותר פעמים ולמי התנפחו הרגליים לממדים מיתולוגיים, יש נשים שבכלל לא זוכרות את ההריון והלידה כחוויה מבאסת. להפך: הן מצפות בכליון עיניים ללידה הבאה, ומגדירות את עצמן "מכורות להריון".
"כשאני בהריון אני מרגישה מיוחדת"
"מה שאני אוהבת בהריון זה בעיקר הידיעה והתחושה שיש חיים שמתפתחים בקרבי", משתפת דניאלה, בת 24 מגוש עציון. " אין כמו להרגיש את הבעיטות המתוקות האלה, לדעת שיש בפנים בן אדם קטן שהולך להיות אחד האנשים החשובים ביותר בחיים שלך. כשאני בהריון אני מרגישה מיוחדת, כמו מי שיש לו יום הולדת. אני אוהבת את התחושה הזאת ואת הציפייה והתכנונים לקראת הלידה".
דניאלה מספרת שבהריונות, ובמיוחד בלידות, היא מוצאת חיבור מיוחד לגוף שלה, שלא חשה לפני. "גיליתי בתוכי כוחות ועוצמות מדהימות. המעמד הזה הוא גם מעמד רוחני עבורי. זה ממש להיות כלי להורדת נשמה חדשה לעולם. הכרת הטוב בגוף שלי, היא זו שהובילה ללידות המדהימות שהיו לי, שאני רוצה לשחזר שוב ושוב ושוב. הרבה נשים יוצאות מלידה טובה ואומרות: 'אם עשיתי את זה, אני יכולה לעשות הכל'. זה היה מאוד נכון עבורי אחרי שתי הלידות, כל אחת בפני עצמה. זה היה כל כך חזק בשבילי, שלא יכולתי להפסיק לחשוב או לדבר על זה"
ד"ר ליאת הררי הולר, פסיכיאטרית ופסיכותרפיסטית המתמחה בטיפול בנשים ומנהלת אתר נפש אם מסבירה, שה"התמכרות" של דניאלה היא לא ללידות מהסוג הנפוץ, שכולל הרבה אפידורל ומעט צרחות, אלא ללידות פיזיולוגיות, טבעיות ובלתי מאולחשות.
"לפעמים יש לי תחושה שאני חיה מלידה ללידה", מסרפת דניאלה. "אני חושבת על הלידה הבאה כל הזמן, מתכננת אותה, מפנטזת עליה... מה יהיה בה, מי יהיה נוכח, אם אקח דולה הפעם, אם נוכל לעמוד בהוצאות, כן לידת מים או לא לידת מים... עד לפרט האחרון. ואז אני מדברת עם בעלי על כל השיקולים שלי והמחשבות שלי, עד שהוא מזכיר לי: 'דניאלה, את אפילו לא בהריון.'"
ההורמונים בהריון ובלידה: מביאים לתחושת "היי" ממכרת
מעבר להסבר הרוחני של דניאלה, להתמכרות ללידות יש גם הסבר ביולוגי: האנדורפינים, משככי הכאבים הטבעיים של הגוף (שמהווים אפידורל בלי תופעות לוואי). בדיוק כמו מי שמתמכר לספורט, יש נשים שלא יכולות בלי שטף האנדורפינים העצום שמשתחרר בגוף בלידה, ומנסות לשחזר אותו שוב ושוב.
גורם ביולוגי נוסף שמשפיע על ההתמכרות הוא האדרנלין – בשום שלב בחיים, גם במהלך קפיצת בנג'י מחבל בוער, לא מופרשת כמות אדרנלין כמו בזמן הלידה (אצל האם והיילוד גם יחד), ולכן ההתמכרות ללידה היא גם התמכרות לריגוש הפיזי שהיא מביאה עמה.
המומחים מדברים על ההתמכרות לתחושת ההריון גם כממלאת את החוסר הכי בסיסי ועמוק של האישה, שמשתמשת בהריון כמעין מקפצה לערך העצמי שלה. "כמובן שיש נשים שנהנות באופן בריא מההריונות שלהן, אבל יש לא מעט נשים שנכנסות שוב ושוב להריון כדי להבטיח שבעלן לא יעזוב אותן, כמו שאמרו לי כבר כמה פציינטיות שלי", מספרת מיכל, פסיכותרפיסטית. "נשים גם מנסות לתקן חוויות ילדות קשות באמצעות משפחתן שלהן, וממלאות את החלל שנוצר בהן כילדות באמצעות ילודה אינטנסיבית".
"הרעיון נראה מוזר לרוב האנשים", מוסיפה ד"ר ליאת הולר הררי, "במיוחד נשים שעברו לידה טראומטית, אבל לא רק". לדברי הולר הררי, קשה להתמכר ללידה המערבית, בה האישה מרותקת לרוב למיטה, פסיבית ומנוטרלת ממשככי כאבים. "לעומת זאת, כאשר האישה מתמודדת בעצמה עם הכאב ויכולה לו, זו חוויה שהיא תרצה לזכור ואולי אף לחזור עליה".
לדניאלה יש (בינתיים) "רק" שני ילדים, אבל לדבריה "אנחנו מתכננים משפחה יחסית גדולה. אין לנו מספר מדוייק שאחנו שואפים אליו, וכששואלים אותנו כמה ילדים אנחנו רוצים אנחנו עונים 'אחד אחד'. אבל הציפייה שלי להריון ולידה בהחלט משפיעה על הרווחים ביניהם, ואני בטוחה שגם תשפיע על המספר הסופי. אני רואה את עצמי עם חמולה של איזה עשרים ילדים, כי כל פעם אני אגיד: 'נו... אולי רק עוד אחד...'".
הורות מאתגרת: בת, תאומות ושלישייה במשפחה אחת