אחד הדברים שאף אחת לא מעוניינת להיות מאובחנת בהם בבדיקה גניקולוגית היא מיומה. מעטות יודעות באמת מהי אותה מיומה, אבל מבינות שהיא פרסונה נון גראטה ברחם. מחקרים אחרונים מראים שכ-50 אחוזים מהנשים בעולם, בגיל ארבעים ומעלה, יחוו אחת כזאת. אם כן, כדאי לדעת מה זה וגם להבין שלא מדובר בסוף העולם.
ד"ר ברוך מסינג, מנהל מערך האולטרסאונד בבית החולים במעיני הישועה, מרגיע ומסביר שהמיומה לא נוראה כמו שהיא נשמעת. ״המיומה הינה גידול שפיר של רקמת השריר החלק של הרחם. מדובר בממצא נפוץ מאוד העולה בשכיחותו עם עליית גיל האישה, ובהתאם למוצאה.״ ד״ר מסינג מסביר שהמיומה מוגדרת על פי מיקומה, המודגם בד"כ באמצעות האולטראסאונד, וישנן מיומות שממוקמות ממש בתוך דופן הרחם, מיומות תת-ריריות הממוקמות מתחת לרירית המרפדת את חלל הרחם והבולטות לתוכו ומיומות תת-סרוזיות הבולטות אל-מחוץ לרחם אל חלל האגן והבטן.
״מחקרים רבים בוצעו בכדי לגלות גורמים המשפיעים על גידול המיומות ויש רשימה של גורמים אשר הוכחו במחקרים קלינים כמשפיעים או לא, על צמיחת המיומות,״ מגלה ד״ר מסינג את הרשימה החלקית: ״תורשה, צריכת אלכוהול ובעיקר בירה, השמנת-יתר, נטילת גלולות בגיל צעיר מאוד - 13-16 שנים, עליה בגיל, וסת ראשון מוקדם, מתחת לגיל 10.״
ישנם גם גורמים המפחיתים גדילת מיומות: ריבוי לידות, סמיכות בין הלידות, צריכת ירקות ופירות ומתן פרוגסטרון ממושך. ישנם גם גורמים הידועים כלא משפיעים על מצב התפתחות המיומות: עישון, שימוש בגלולות כאמצעי מניעה וצריכת קפה. ״למרות שבמקרים רבים, המיומות יהיו חסרות השפעה ויתגלו רק בצורה אקראית ע"י אולטראסאונד שגרתי, אבחון מקרים רבים של מיומות יהיה בעקבות בירור של סימפטומים מרכזיים כמו דימום נרתיקי חריג, תחושת לחץ באגן עם או ללא השפעה על יציאות ומתן שתן ובמהלך בירור לאי-פריון או הפלות חוזרות,״ מספר ד״ר מסינג.
במקרים רבים אין צורך להתערב, והמיומה עומדת במרכז הההחלטה על טיפול. יש צורך בטיפול במקרים של דימומים מרובים וחריגים, במקרה של מיומות גדולות אשר לוחצות על אברי האגן יכולות לבוא לביטוי בתכיפות במתן שתן, כשיש קושי בהתרוקנות השתן, ובמקרים של לחץ על הרקטום, ועצירות. ״מיומה הבולטת לחלל הרחם, ומעוותת אותו, יכולה להיות גורם לבעית פוריות ואף כגורם להפלות חוזרות. במהלך ההריון, מיומות אף נקשרות בעליה בשכיחות של היפרדות שליה, לידות מוקדמות, האטה בגדילה ומצג שאינו ראש, טרם הלידה. עם זאת ניתן להרגיע ולומר כי מרבית ההריונות עם מיומות מסתימים בצורה תקינה.״
האבחון של מיומה ברחם, מיקומה, גודלה, והמאפינים שלה, מבוצעים באמצעות מכשיר האולטראסאונד. ניתן אף לעקוב לאורך זמן לאבחון קצב הגדילה של השרירן, וכן מאפיני זרימת הדם. במקרים נדירים עם קושי בהדמיה ניתן להוסיף בדיקת MRI לאבחון השרירנים, ובאם המיומה בולטת לחלל ניתן להוסיף היסטרוסקופיה אבחנתית, עליה דיברנו בכתבה הקודמת, לצורך אבחון החלל הפנימי של הרחם. ״נשמע מפחיד,״ מסכם ד״ר מסינג, ״אך אבחון מדויק של ממצא שיוגדר כמיומה, שהינו גידול שפיר, ירגיע ויתן כלים לרופא המטפל לפתרון, לאחר שזוהה מקור הבעיה.״