עישון בהיריון הוא טאבו מוחלט. נכון, יש נשים שעוברות עליו ומעשנות בכל זאת, אבל התגובה של הסובבים, בדרך כלל, נחרצת מאוד. גם לגבי שתיית אלכוהול יש איסור חמור, ובניגוד לעבר, כיום הרופאים נחרצים ביותר וקובעים חד משמעית כי אין "כמות בטוחה" לשתייה, וכל טיפה של אלכוהול עלולה לגרום נזק. גם באשר לאכילת בשר, ביצים ודגים לא מבושלים יש כיום מודעות עצומה, ואנשים לא מתביישים להעיר להריונית שיושבת בסושייה (גם אם הקפידה לבחור מנות מותרות). אבל מה המנגנון שגורם לנשים לסכן את הדבר שהן אמורות לשמור עליו מכל משמר? שוחחנו עם שלוש "פושעות" ועם מטפלת משפחתית שהסבירו את העניין.
"את שואלת אותי למה אני מעשנת בהיריון, ואם הייתי יכולה לענות לעצמי הייתי עונה לך בשמחה", אומרת ע' (31), אמא לשני בנים בני 5 ו-3.5. "גם בהיריון עם הבכור עישנתי, אבל אני מודה שפחות מההיריון השני, שהיה פשוט בושה וחרפה מהבחינה הזו. אני מתביישת להגיד כמה עישנתי, אפילו לעצמי, אבל בואי נגיד שממש לא הייתי מאלו שמעשנות 2-3 סיגריות ביום, זה היה הרבה יותר מזה. בדיעבד, אני יכולה להבין שהסטרס בלגדל ילד קטנטן ולדעת שבקרוב יהיו שניים כאלו עשה את שלו, אבל זה לא מצדיק.
"את לא מבינה בכלל באיזה מקומות התחבאתי בעבודה וברחוב כדי שלא יראו אותי עומדת ככה עם הסיגריה והבטן. בעלי היה היחיד שראה אותי מעשנת בהיריון, והוא אמר לי במילים הכי בוטות שאפשר: 'עד שלא תפסיקי לעשן, אני לא מסכים שנעשה עוד ילד'. אני נרשמת בכל פעם מחדש לסדנאות גמילה - פעם של הקופה, פעם פרטי, לפעמים אפילו כל מיני הילרים כאלה - ומבטלת, כי אין לי אומץ. אני יודעת שיש לי אופי חלש, ותאמיני לי שאני השופטת הכי אכזרית של עצמי, אבל אני לא מצליחה. כל בוקר אני קמה, נשבעת שהיום לא אעשן ואחרי כמה דקות לא מתאפקת".
"הייתי חייבת להוכיח לעצמי שאני אותה בחורה קלילה של פעם"
טל (28) מודה גם היא שעישנה מדי פעם, אבל עברה גם על איסורים אחרים. "זה לא שלא יכולתי פיזית לא לעשן או לשתות בירה ויין - פשוט הרגשתי שאני כבר לא מכירה את עצמי עם כל האיסורים האלה, והייתי חייבת להוכיח לעצמי שאני אותה בחורה קלילה שתמיד הייתי, ולא איזו דודה כזו של 'אסור אסור ואסור'. לי ולבעלי יש מנהג, ממש מהיום שעברנו לגור יחד, לסגור כל יום עם סיגריה ויין במרפסת, ולמרות שבהתחלה הייתי יושבת איתו שם עם כוס שתייה קלה ולא מעשנת, מהר מאוד הרגשתי שאני מוותרת על עצמי בשביל התינוקת שעוד לא נולדה - ולא הייתי מוכנה לזה. אני בגישה שמה שצריך לקרות קורה, ולא חושבת שלמישהו יש זכות להגיד לי משהו, זו עניין שלי ושל בעלי בלבד - אבל עדיין, אני בחיים לא אקח סיגריה ברחוב או אבקש סטייק רייר במסעדה, רק כי אין לי כוח לתגובות חצופות של אנשים".
"ישנן מספר סיבות שגורמות לנשים לעבור על האיסורים הברורים",מסבירה דר' סוזי קגן, מטפלת זוגית ומשפחתית בכירה, בעלת מרכז לטיפול רגשי בילדים ומבוגרים. "בימינו קשה להאמין שיש מישהי שלא יודעת שאסור לשתות אלכוהול, לעשן או לאכול בשר, ביצים ודגים לא מבושלים, המודעות לכך מאוד נרחבת ולכן - חייב להיות הסבר אחר".
דר' קגן מפרטת מספר סיבות שגורמות לנשים לעבור על האיסורים הללו, למרות הסיכון והלחץ מהסביבה. "לעתים, מדובר בקושי מאוד גדול בדחיית סיפוקים. כשאנחנו הופכים להיות הורים, אנחנו אמורים לשים את הצרכים של הילד לפני הצרכים שלנו. יש הורים שמגזימים לצד השני ומבטלים את עצמם, ויש הורים שעושים את הדבר ההפוך - מסרבים להפנים את השינוי שנדרש מהם לבצע בסדר העדיפויות שלהם.
"סוג אחר של נשים עושות איזשהו פיצול מחשבתי - בא להן משהו, אז הן משכנעות את עצמן שזה לא מזיק, שזה רק קצת, רק כי חג, או יום הולדת או כי היה להן יום קשה בעבודה - כמו חולה סוכרת שכבר איבד רגל או התעוור בגלל המחלה, ועדיין לא עומד בפיתוי ואוכל שוקולד. הוא יודע שזה מזיק, הוא כבר קיבל הוכחות כמה זה מזיק ועדיין הוא משכנע את עצמו שזה בסדר. לפעמים, זה יכול להיות גם פיצוי על הקושי בהיריון - אני חרדה מהבדיקה אז אני אעשן סיגריה, כואב לי הגב אז אני אשתה כוס יין וכדומה".
הסוג האחרון של הנשים שעוברות על האיסורים הן נשים בעלות אישיות התמכרותית, ואז הפרידה מההרגלים היא בלתי אפשרית. "זה לא שלוק יין בארוחת ערב או סיגריה גנובה עם החבר'ה - כאן מדובר על נשים מכורות, שמעשנות כמות נכבדה של סיגריות או שותות באופן קבוע, והנזקים שהן חשופות להם וחושפות אליהם את העוברים כמובן גדולים יותר".