כל אמא טרייה מכירה נשורת השערות שהיא משאירה אחריה בבית. הנשירה הגדולה היא תופעה מוכרת וטבעית שמתחילה כשלושה חודשים אחרי הלידה. אבל היי, את תמיד יכולה להתנחם שבזמן ההריון רוב הנשים נהנות משיער שופע ומבריק מתמיד - אבל לפחות אצל אישה אחת, העניינים עבדו קצת אחרת. מולי ארדמן, קומיקאית ובלוגרית, כתבה טור חושפני ומטריד ביותר על תופעה נדירה שתקפה אותה - התקרחות היריון.
"רוב הסיכויים שאתן קוראות את הטור הזה וממלמלות: 'מה לעזאזל?'. אבל אם הגעתן אליו מחיפוש גוגל בסגנון "למה נושר לי השיער בהיריון" - ברוכות הבאות למועדון. אתן לא לבד. מאז שהתחלתי להתמודד על ההתקרחות המהירה שלי בהיריון, לפני כשנתיים, חשבתי על העניין לא מעט. איך לא לתת להופעה החיצונית להגדיר את מי שאני, האשמה על הרגשות הקשים שההתקרחות מעוררת בי, למרות שיש דברים גרועים בהרבה שיכולים לקרות בהיריון ובכלל, ואיך להתמודד פיזית: לחבוש פאה? לקשור מטפחת? או אולי פשוט ללכת בקרחת גאה וחשופה? מה שהיה הכי חסר לי בכל התקופה הזו היא לקרוא או לשמוע על מישהי כמוני - אישה רגילה ובריאה בדרך כלל, שעברה משהו דומה ויצאה מזה. שמישהי תבטיח לי שזה רק שלב, שהשיער יצמח, שאני לא אשאר קירחת עד סוף ימיי. לכן, החלטתי לכתוב כל מה שעבר עליי, כדי לעזור לכל מי שנמצאת במצב דומה.
"בשליש השני להיריון, התחלתי להרגיש גירודים בקרקפת, שהחמירו מיום ליום. ניסיתי פתרונות טבעיים, כמו למרוח שמן קוקוס, ועברתי לתכשירים קונבנציונלים רבי עוצמה - אבל כלום לא עזר. הרגשתי שאני משירה יותר שיער מהרגיל בכל פעם שהסתרקתי, אבל יום אחד מצאתי ממש קרחת קטנה בחלק האחורי של הראש. בהתחלה שמחתי - חשבתי שזה אזור אחד בעייתי, שממנו מגיעות כל השערות שנושרות - אבל הנשירה רק התגברה. השערות היו בכל מקום. על המברשת, במקלחת, על הרצפה, על החולצה שהורדתי בסוף כל יום, על הכרית. בתמונות מההיריון, אפשר ממש לראות את הנפח של השיער הולך ומצטמצם ככל שהבטן גדלה.
"קו השיער שלי נסוג במעלה המצח כמו של גבר בגיל העמידה, וכל כמה שבועות הייתי צריכה להוסיף ליפוף לגומייה כשעשיתי קוקו. ביליתי שעות באינטרנט בניסיון למצוא פתרונות לבעיה, וכל מה שמצאתי היה תיאורים של נשירה מואצת אחרי הלידה - בלי שום התייחסות למה שקרה אצלי. גם הרופא שלי היה קצת חסר אונים. אבל על השאלה הכי חשובה שלי - האם ייתכן שמה שגורם לנשירה עלול לפגוע גם בתינוקת - הוא ענה שלא, מה שגרם לי להרגיש קצת יותר טוב - עד שנתקלתי במראה הראשונה כשיצאתי מהקליניקה שלו.
"השיער המשיך לנשור בקצב מסחרר. כל פעם שהייתי מעבירה בו יד, הייתי נשארת עם חופן שערות ביד. התחלתי לקשור מטפחות על הראש כשיצאתי מהבית, כי שום תסרוקת כבר לא הצליחה להסתיר. בוקר אחד, אמא שלי התקשרה והציעה לי ללכת לבדוק את בלוטת התריס. גם היא וגם סבתא שלי סובלות מהיפותיירודיזם - תת-תפקוד של הבלוטה. כבר עשיתי את כל הבדיקות האלו בתחילת ההיריון, אבל הרופא שלי הסכים לשלוח לי בדיקת דם נוספת, שגילתה אמנם פעילות קצת נמוכה מהמצופה - אבל לא משהו דרסטי. התחלתי טיפול בהורמון סינטטי, וקיוויתי שמדובר בתרופת פלא שתצמיח לי שיער חדש תוך ימים. כמובן שזה לא קרה, והרופא שלי אמר שאם זה יעבוד, ייקח לפחות כמה חודשים עד שאראה תוצאות.
"בשבוע 40, החלטתי לגלח את הראש. זו הייתה הקלה גדולה, ונראה הרבה יותר טוב ומסודר. כשיצאתי מהבית, המשכתי עם הכובעים, פשוט כי המבטים של אנשים חוררו אותי. ומהרגע שואלרי, בתי, נולדה, הכל נהיה הרבה יותר טוב. חוץ מהאושר ממנה, משהו כמו שבוע אחרי הלידה ראיתי שערות קטנטנות מבצבצות על הראש החלק שלי. שלושה חודשים אחרי הלידה - כן, בדיוק הזמן שבו כל החברות שלי סיפרו לי שהן משירות שיער כמו כלב בקיץ - כבר הייתה לי פלומה קצרה אבל חמודה. אני לא יודעת אם השיפור הוא בגלל התרופה לבלוטת התריס, או פשוט כי כמו כל בעיה בהריון - היא הסתיימה כשההריון הסתיים - אבל אני מאוד מרוצה, ורוצה לחזק נשים שעוברות את זה - יש תקווה".