ואולם, הנגישות הרבה של הטיפולים יוצרת אצל לא מעט ישראלים וישראליות ביטחון מזויף ביכולת להרות גם בגילאים מאוחרים. ממחקר חדש, שערכו הכלכלניות נעמי גרשוני וקורין לואי בשיתוף אוניברסיטת ת"א והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עולה שהחקיקה שהפכה את ההפריה החוץ גופית לנגישה כמעט לכל האזרחים יצרה סביבה שמאפשרת לעבור בקלות טיפולי פוריות, והשקיטה את "השעון הביולוגי" ומעודדת נשים להעדיף בשנות העשרים והשלושים את קידום הלימודים והקריירה. זאת, בשונה ממקומות אחרים בעולם שבהם טיפולי הפוריות נגישים פחות ויקרים הרבה יותר.
"הביטחון של הזוגות הצעירים ביכולתם להביא ילד בעתיד הוא ביטחון מזויף", אומר ד"ר איליה בר, יו"ר המרכז הרפואי לפוריות. "הביטחון הזה נשען, בין היתר, על פרסומים בתקשורת של הצלחות של נשים בשנות הארבעים והחמישים לחייהן להרות, אלא שמדובר במקרים יוצאי דופן ואין להסיק מהם לגבי כלל האוכלוסייה. בתחום הפוריות בגיל המבוגר חלה אמנם התקדמות אדירה, אבל מטבע הדברים אנו שומעים על ההצלחות ופחות על מי שנאלצו לוותר על חלומם".
לדברי ד"ר בר, המחקר מאמת את התחושה שבישראל מבצעים יותר טיפולי פוריות. 4% מכל התינוקות נולדים כתוצאה מטיפולי פוריות, בהשוואה לארה"ב שבה 1% מהלידות הן כתוצאה מהפריה. "חשוב להסביר שאי אפשר להעריך מכך את יעילות הטיפולים הנגישים, כי לסטטיסטיקה הזו לא מתווספים נתונים על טיפולי פוריות כמו תרומת ביצית, שמבוצעים במדינות שונות באירופה והנתונים עליהם לא מרוכזים בשום מקום".
אחת הדרכים בהן נשים בעולם המערבי מבקשות לשמר את פוריותן היא הקפאת ביצית, לעתים בעידוד של מקום עבודתן. לדברי ד"ר בר, גם בהקפאת ביצית הביטחון הוא מזויף, כיוון שכושר הפוריות של האשה אינו תלוי רק בביציות אלא במערכת הרביה כולה שנשחקת עם השנים. "ההמלצה לזוגות שמבקשים לתכנן את חיים והבאת ילדים לעולם לערוך כבר בגיל צעיר בדיקה גנטית מקיפה", מסכם ד"ר בר את הממצאים. "בדיקה כזו יכולה לתת להם הערכה מדויקת יותר של כושר הפוריות שלהם, ולאפשר להם לתכנן נכון את הרחבת משפחתם".