אל תמעיטו בערך האבדן שלה. משפטים כמו "יהיו לך עוד ילדים" או "טוב, זה היה רק שבוע 10" לא רק שלא עוזרים ולא מעודדים - הם גורמים לאישה להרגיש מותקפת, לא מובנת ובודדה בחוויה הקשה שעברה.
אל תסתירו ממנה שום דבר. אם את בהריון, אם הבן שלך מתחיל גן חדש - למי שאיבדה תינוק יהיה הרבה יותר קשה להתמודד עם הידיעה שאתם לא מרגישים מספיק נוח לחלוק איתה התרגשויות רק בגלל מה שעברה.
אל תצפו ממנה לשכוח. תנו לה לדבר על החוויה הקשה שעברה, גם אם לא תמיד קל לשמוע. לחזור על הפרטים עוזר להתמודדות עם האבל, והדחקה של הטראומה לא עוזרת לאף אחד. גם אם היא רוצה לספר לכם על השמות שבחרו לתינוק שלא נולד, על ההליך הרפואי או כל דבר אחר שקשור לאבדן - תנו לה.
תנו לה להוביל. לכל אישה יש את הקצב והדרך שלה לעבד את האבל. תנו לה את ההרגשה - ואפילו אמרו לה במילים - שהיא יכולה לדבר על הכל, אבל אל תלחצו עם שאלות או חקירות בנושא.
אל תשפטו. גם אם נראה לכם שהתגובות שלה מוגזמות, גם אם נראה לכם שהיא מסרבת להתגבר ולהמשיך הלאה - מספיק קשה לה גם בלי לקבל את ההרגשה שהיא מגזימה, לא רציונלית או לא מתמודדת נכון.
נסו להבין את הטריגרים. אם קשה לה לעבור ליד חנויות לתינוקות, ללכת למרפאה שבה בישרו לה שההריון שלה לא תקין או לראות מישהי שהייתה איתה בהריון מתקדמת עוד ועוד, יולדת ומסתובבת עם התינוק שלה.
קבלו את העובדה שיהיה לה קשה להיות מאושרת בשביל אחרים. זה לא אומר שהיא אגואיסטית, זה לא אומר שהיא מאחלת לכם דברים רעים - זה רק אומר שהיא מרוכזת בכאב שלה, ודברים משמחים אצל אחרים: הריון, ימי הולדת וסתם אירועים יומיומיים מזכירים לה ומחדדים את הכאב הפרטי שלה.
אל תקטינו את הפחדים שלה. כאמור, הריון נוסף יכול להיות רצוף חרדות, וגם אם חלקן לא רציונליות - משפטים כמו "שטויות, זה שהפלת פעם אחת לא אומר שזה יקרה שוב" לא תמיד מוכיחים את עצמם, וגם אם הכל יהיה בסדר בהריון הנוכחי - הפחדים הם חלק בלתי נפרד ממנו, וצריך לקבל אותם ולא לבטל את קיומם.
אל תשכחו את האבא. האישה אולי עוברת את הטראומה הפיזית, אבל אסור לשכוח שגם האבא עבר טראומה ואיבד תינוק. למעשה, כל המשפחה - אחים גדולים אם יש, סבים, דודים - חווים אבדן, וזקוקים להכלה ולתמיכה.