פעם "תכנית לידה" נשמעה כמו קונספט הזוי ששייך למחבקות עצים בלבד; היום מדובר במסמך שהוא בגדר חובה כמעט, המצוי בתיק-חדר-לידה של נשים רבות. למי שעדיין לא מכירה: מדובר במכתב המופנה אל הצוות הרפואי המטפל ביולדת, ובו מפורטות כל בקשותיה וצרכיה.
בשנים האחרונות כל מיילדת רואה לפחות כמה תכניות לידה מדי יום, אבל לצד בקשות סטנדרטיות כמו לעמעם את האורות כשהתינוק יוצא (מה שבמילא עושים בדרך כלל ברוב חדרי הלידה), להימנע מחתך חיץ (כאילו שלמיילדת יש משאלת לב כמוסה לבדוק את המספריים שלה) או ליידע לפני כל פעולה (דווקא לגיטימי), יש בקשות קצת יותר מאתגרות, מצחיקות ומשונות, שמצליחות להפתיע אפילו מיילדות שכבר ראו ראש או שניים מגיחים לעולם.
"היום כבר די קשה למצוא דברים שייראו לנו מוזרים", אומרת ניבה קסטין, מיילדת בבית החולים ליס במרכז הרפואי תל אביב. "הכל הולך מבחינתנו. כמובן שבגבולות הבטיחות והנהלים, אבל באמת שיש פתיחות מאוד גדולה לעשות מה שהנשים ובני הזוג מבקשים - אחרי הכל זו הלידה שלהם".
"אנחנו לא ניגשים לקרוא את התכנית בציניות או בזלזול, חלילה, אלא באמת מנסים להתאים את עצמנו עד כמה שניתן", מוסיפה אסנת אלדור, גם היא מיילדת בליס. "ברור שמי שמגיעה ללדת, במיוחד בלידה ראשונה, לא יודעת איך העסק עובד ולמה היא צריכה לצפות, ולכן אפשר להבין אם חלק מהבקשות לא מתאימות למה שנהוג אצלנו או בבתי חולים אחרים. ועדיין, השאיפה שלנו היא להגשים לכל אחת את לידת החלומות שלה, גם אם זה לא בדיוק סטנדרטי, כל עוד אין סיכון לאמא או לתינוק". מה בכל זאת מצליח להפתיע את המיילדות? ניבה קסטין ואסנת אלדור מבית החולים ליס במרכז הרפואי תל אביב, ושרי קרוכמל מבית החולים מאיר בכפר סבא, נזכרות בבקשות לידה בלתי נשכחות.
תכנית כבקשתך?
שליה עם צ'ופסטיקס. "יש יולדות שמבקשות את השילייה כדי לקבור אותה, או להכין ממנה מיצוי הומאופתי, שנחשב שיעיל נגד גזים. הייתה לנו גם יולדת שביקשה לקחת איתה את השילייה שלה, ואחר כך שלחה לנו בדואר מתכון וצילום של המנה שהיא הכינה ממנה. אבל יולדת אחת הצליחה באמת להפתיע אותי: בתכנית הלידה שלה היא ביקשה שהשילייה תישאר איתה בחדר. אחרי שהיא ילדה יצאתי ליילד מישהי נוספת בחדר הסמוך והשארתי אותה לנוח, וכשחזרתי הגברת, שהייתה יפנית, פשוט אכלה את השילייה ככה, לא מבושלת אפילו, בצ'ופסטיקס שהיא הביאה מראש".
לידה עם דלת פתוחה. "רוב הנשים מאוד חרדות לפרטיות שלהן, ומוודאות שאף אחד לא יראה להן איברים אינטימיים או ישמע אותן צועקות בזמן הלידה. אבל יולדת אחת כתבה בתכנית הלידה שלה שהיא מבקשת שהחדר יישאר פתוח, כולל החלונות, כי היא חייבת הרבה אוויר ולא אוהבת להיות בחללים סגורים מדי. חיפשנו לה את החדר הכי מאוורר, ולאורך כל הלידה הקפדנו שאף אחד לא יסגור את הדלת, גם לא בטעות".
תפרים עם סטייל. "היום כבר רואים את הבקשה הזו בלא מעט תכניות, כנראה בגלל שהיא מופיעה בכמה תכניות סטנדרטיות שיש באינטרנט, אבל לפני כמה שנים הגיעה מישהי עם משנה סדורה בקשר לתפרים שלה, אם יהיו, וציינה בתכנית שאם ניאלץ לגזור או אם יווצר קרע, היא מבקשת שנשתמש בשיטת "לתפור לגזור" ולא בתפר מתמשך. כששאלנו אותה אם יש סיבה מיוחדת לבקשה, היא אמרה שהיא לא יודעת למה, אבל אמרו לה שזה ממש חשוב, ואם אין לנו התנגדות היא תשמח מאוד".
האב הטרי יכול לקבל את התינוק? "כל הורה מכיר את הרגע שבו האבא הנרגש חותך את חבל הטבור. זה נחמד, זה סמלי והמיילדות מעודדות אבות לקחת חלק בטקס הזה. בתכנית לידה אחת ראיתי שהאבא ציין שהוא יהיה מעוניין לחתוך את חבל הטבור – וגם להחליף את המיילדת, ולקבל את התינוק כשהוא יוצא. לצערי לא יכולתי למלא את הבקשה הזו, כי צריך לדעת מה עושים כשמקבלים לידה, אבל אולי עוד ניפגש מתישהו, כקולגות".
לידה ביתית בבית חולים. "למרות שאנחנו משתדלות לגרום לכל זוג להרגיש בבית, יש זוגות שלא מסתפקים בזה, ומחליטים להעצים את החוויה. באחת התכניות שקיבלתי, הזוג ציין שהתחושה הביתית מאוד חשובה לו, וביקש שלא נרים גבה אם הם יפזרו בחדר כמה חפצים שייתנו להם הרגשה ביתית. לאט לאט חדר הלידה התמלא בעציצים, מנורות, תמונות ממוסגרות ואפילו מטאטא אחד, שהונח בפינה, בדיוק כמו בבית שלהם".
שיר לידה עם שופר. "מאז עידן האייפונים, חדרי הלידה מאוד מוזיקליים, וכמעט מכל חדר אפשר לשמוע פלייליסט בסגנון אחר. יש זוגות ששומעים שירים רומנטיים (מעולה לאוקסיטוצין), אחרים ששומעים שירים קצביים כדי שיהיה לאישה כוח ללחוץ, וזוג אחד שיילדתי ביקש בתכנית הלידה שיאפשרו לבעל להיות המפעיל המוזיקלי. הוא הגיע עם גיטרה ושופר, פרט ותקע לסירוגין והיה להיט היסטרי בקרב המיילדות באותה משמרת – כמעט ביקשנו ממנו חתימות בסוף".
בואו לדבר על זה בפייסבוק של תשעה חודשים