ב-1952 עשתה לוסיל בול היסטוריה, כשהייתה לאישה הראשונה שמככבת בסדרה כשכרסה בין שיניה. ואולם, הופעת הבכורה של הבטן ההריונית בהוליווד לא הייתה ממש זוהרת, שכן בול עטפה את עצמה בווילון מפוספס ועצום ממדים. מאז זרמו הרבה מי שפיר ברגעים הכי פחות מתאימים, והבטן ההרה מקבלת כבוד מלכים. מה קרה בדרך? ומה יקרה בעתיד? הנה סקירה קצרה ועגלגלה.
במאה הקודמת, נחשב תחום ההלבשה לנשים הרות ללא רווחי – נשים לא מיהרו להוציא כסף על בגדים שישמשו אותן למספר חודשים מוגבל, והעדיפו לתפור בעצמן או לבצע התאמות בבגדיהן המקוריים לתקופת ההריון. בשנות ה-70, עת הגיע הפוליאסטר לשיא תהילתו הסינתטית, זינק תחום בגדי ההריון קדימה, כשמכנסי הריון וטוניקות מהבד המעקצץ הציפו את הקטלוגים ומסלולי התצוגות. ב-1982, כשהייתה בהריון מתקדם עם הנסיך וויליאם, הצעידה הנסיכה דיאנה המנוחה את התחום קדימה, והפכה את שמלות ההריון בגזרת אובר-סייז ואת מעילי ההריון לחובה עבור כל פאשניסטה הרה.
שנות ה-90 בישרו עליית מדרגה נוספת בתחום אופנת ההריון, ובעיקר: נפח הסיקור שהוקצה להריונות של מפורסמות באמצעי התקשורת. גם המצאת האלסטן, אותו בד סלחני שמאפשר לך להתנפח בלי ללחוץ עלייך יותר מדי, נתנה דחיפה לתחום, שלא חדל להתפתח.
היום נשים רוצות להתלבש בדיוק כמו לפני ההריון, כולל סקיני
"ההתפתחות האפנתית של בגדי ההריון כרוכה בקשר בלתי נפרד עם המהפכה הפמיניסטית ועם התפתחות הטכנולוגית של השליש האחרון במאה ה-20", מאבחנת המעצבת אבישג ארבל. "בשנות ה-70 הומצאו בדים אלסטיים וסינתטיים שאפשרו חופש עיצובי שעד אז אי אפשר היה לדמיין. במקביל, המהפכה הפמיניסטית גרמה לנשים לחוש מספיק ביטחון לא להסתתר מאחורי בגדים רחבים, ואחת מהדרכים להפגין את השחרור הייתה בלבוש צמוד. בשנות ה-70 הייתה מגמה בכל תחומי העיצוב – מאופנה ועד אדריכלות – שנקראה סטרים ליין, והביטוי הספציפי שלה בבגדי ההריון התמקד בקווים ובגזרות שזורמים עם הגוף ולא מנסים להחביא אותו. עם זאת, מעניין לראות שהדוגמניות בצילומי אופנת הריון בשנות ה-70 שוקלות להערכתי לפחות 20% יותר מהמקבילות בנות זמננו, ואיך כל היחס שלנו כחברה לגוף הנשי, גם בשיא תפארתו ההריונית, השתנה ונעשה כל כך פחות סלחני. הסטנדרטים שאנחנו מציבות לעצמנו כיום לא אנושיים, וחבל".
לדברי ארבל, המגמה השלטת באופנת ההריון כיום היא לשים את הדגש על האופנה – ולא על ההריון. "בשנים האחרונות נשים הרות רוצות להתלבש בדיוק כמו לפני ההריון, כולל סקיני. הנשים שמגיעות אליי לחנות מחפשות כמה שפחות שינוי, אם הן היו יכולות להמשיך ללבוש את המלתחה הרגילה שלהן – הן היו עושה את זה, וזו המטרה שלי כמעצבת – ליישר קו עם האופנה הכללית, לא להמציא איזה גלגל. מבחינתי, להמציא את הגלגל טמון בפתרונות הטכניים, כמו מכנסיים עם גומיות שנכנסות אחת לשנייה ומאפשרות לבגד לגדול ולקטון עם העלייה במשקל בהריון והירידה ההדרגתית אחרי הלידה. עוד משהו שספציפי לישראליות הוא מזג האוויר הקשה שלנו, שמחייב אותנו לעבוד עם בדים נושמים, שהם יקרים יותר ואלסטיים פחות, קשים יותר לתחזוקה - וגם זה אתגר משמעותי עבורי כמעצבת. בנוסף, הטעם הישראלי שונה מהטעם האירופי, ולא כל מגמה שאני קוראת עליה תתפוס כאן. לדוגמה, לא משנה כמה האירופאיות מאמצות לאחרונה את הגזרה הגבוהה – הישראליות לעולם לא יוותרו על הגזרה הנמוכה, וזה משהו שאני, כמישהי שחיה כאן, יודעת ויכולה להתאים את עצמי לדרישות".
כשהיא מתבקשת לבחור לוק הריוני על-זמני, ארבל שולפת בלי להסס את הקלאסיקה האלמותית. "בעיניי, ג'ינס וחולצה לבנה זה הלוק הקלאסי לכל אישה, בין אם היא בהריון ובין אם לא. כשהם גזורים ותפורים טוב, אין משהו מחמיא יותר. גם שמלה ארוכה, במיוחד בגזרת אמפייר, מביאה את היתרונות של ההריון לשיאים חדשים, ויכולה להוות בסיס למראה מדהים ונינוח – אחרי הכל, מתי עוד אפשר ללבוש שמלה בלי להכניס את הבטן?".
>> 9 חודשים של שיק: טיפים למתלבשת ההרה
>> מהריונית מתוסכלת למאושרת ומפונפנת